שיחה עם ילדים על ילודה

לעידו יהיו 3 ילדים (2 בנות ובן אחד. אז אתה מסכים שבנות עדיפות ? ״לא…, פשוט בנות צריכות יותר אחות שיהיה להן למי לחפור״)

יעל רוצה 6 ילדים קודם כל כדי להגשים את החלום של סבתא רבתה: ילד אחד על כל מיליון יהודים שנספו בשואה. שנית מכיון שמבין השישה יהיה לפחות אחד מאומץ (״או שניים״) למה לאמץ? ״כי את יודעת אמא שיש ילדים שאין להם בית ואין הורים??״

לאורי יהיו שלוש לידות. לא מחייב שרק 3 ילדים אבל הוא יודע שזה חייב להיות 3 לידות. לא משנה בנים או בנות. ואם בלידה אחת יווצרו רביעיה? ״ לא משנה, העיקר 3 לידות״. העיקר שיוכל להיות שחקן ב NBA מבלי שזה יפריע לו. בטוח שיחיה בארהב בגלל הכדורסל. 

שירה יודעת שיהיו לה או שניים או שלושה. אם שלושה אז 2 בנות והבן בסוף. ההפרש בין הבנות יהיה בערך 3 שנים והבן יגיע רק כעבור 6 שנים. שיהיו רחוקים בגיל. 

לגליה יהיו מלנתהלפים ילדים. ״בעצם אני רוצה כמו של שירה!״ אה! ״ וגם ילד אחד ששמו אורי!״
הערת הכותב: מדהים איך התיאורים של כל אחד מבטאים את מי שהוא כרגע. עידו, בוגר, מדבר דברי טעם. יעל שכל כולה נתינה ורצון לרצות את האחר, אורי שמדבר שטויות, שירה שככ מדוייקת ומתוכננת (מעניין את מי ירשה😀) וגליוש שעדיין קטנה ובעיקר רוצה כמו התאומים. 

פארק לאומי קאקדו

25-27.7

התכנית היתה 8:30 ברכב. 10:00 יצאנו. הכיוון: פארק לאומי קאקדו. גיא, מנהל המלון המליץ על שייט האכלת קרוקודילים בנהר האדלייד בשם spectacular jumping crocs cruise. כולנו מתקבצים בסירה עם מדריך ושטים בנהר הקרוקודילים. מפעם לפעם שולחים חכה עם בשר והקרוקודילים קופצים לאכול את הטרף. חוויה מרגשת לכולנו. מוזיקה אוסטרלית ברקע ומדריך תיירים משעשע הופך את החוויה לאוסטרלית במיוחד. אח״כ הולכים למוזאון שמציג את החי והצומח בפארק. בקומה השניה יש תצפית על הנהר והסביבה. מתרשמים. ממשיכים. אחרי עצירה נוספת במרכז המבקרים מגיעים לkakadu lodge, מקום הלינה שלנו. בקתה קטנה, מיועדת ל4. הוסיפו מיטה לכבודנו + לול לתינוק. זה הכי גדול שהיה להם זמין עבורנו ( הוזמן לפני חצי שנה!) הילדים בהלם מהצפיפות ואנחנו מסבירים להם בעדינות שזה כפול מהגודל של הקראוון שצפוי להם בניוזילנד. מהר מאוד מתרגלים לשיטה: מה שלא משתמשים נשאר ברכב. את מזוודות הטרולי האישיות פותחים רק כדי להוציא מה שרוצים ותכף סוגרים ומאכסנים. כשמתרגלים זה אפילו מרגיש מפנק 😀. למרות שכבר די קריר בחוץ הילדים עפים לבריכה (הפריזבי שקנינו בדולר התגלה כמשחק מועדף) ואז ארוחת ערב במסעדה על שפת הבריכה. מנת הדג של עידו התגלתה כטובה מבין כולן. אח״כ הולכים לחדר. מכינים קפה/שוקו עם עוגיות לכולם ועידו מנגן לנו סופסוף בגיטרה. ערב משפחתי מרגש (אך למי שדואג זה לא בלי ריבים בין הילדים, אנחנו נורמליים). מתעוררים לבוקר יום שני בקקדו. פותחים את היום בארוחת בוקר קלה במרפסת, קצת סופר השלמות לארוחת צהריים וערב ויציאה ל״שטח״. מתחילים בנקודת תצפית על קרוקודילים בשעת הגאות של הנהר ב- Cahill crossing ומשם יוצאים לנקודת התחלה של מסלול הbush walking הראשון שלנו. רגע לפני שמתחילים עוצרים לפיקניק צהריים בנוף ערבה משגע כשלפתע יותם חושב שהוא רואה את מרים (המשפחה השוצרית שהילדים התחברו איתם במלון בדארווין) לא עובר רגע נוסף והילדים שלהם מגלים את שלנו והחיבוקים, כאילו פגשו חברים הכי טובים וההתרגשות בשיאה. מה הסיכוי שנפגש שוב בפארק עצום כזה אנשים שאנחנו מכירים? קבענו שהלילה הם ישנו אצלנו בפארק ונערוך ארוחת סטייקים משותפת. בשעה טובה יצאנו למסלול של 3.5 קמ מעגלי בתוך השיחים, על גדת נהר מלא תנינים וסלעים מדהימים סביבנו. לא התארגנו נכון עם כמויות המים והגענו לסוף המסלול צמאים ועייפים. עצירה לארטיק ונסיעה לurbir.  שם אומרים השקיעות היפות ביותר של קקדו. אמרו וצדקו! ציורי סלע אבורג׳ינים בני למעלה מ20,000 שנה לכל אורך הדרך למעלה. מגיעים שעה לפני שקיעה והנוף עוצר נשימה. ערבות ירוקות ושטחים עצומים פרוסים לפנינו. יותם תיאר את זה הכי טוב: הנוף נראה כמו פריים מהסרט מלך האריות ״יומאחד בני, כל זה יהיה שלך״. חשבנו שלא נחזיק מעמד עד השקיעה (החברים השווצרים מחכים לנו לארוחת ערב) אבל פשוט לא יכולנו לעזוב. לקראת 19:00 עוזבים ונוסעים לפארק. הילדים תוך 5 דק בבריכה ואנחנו במטבח המשותף מכינים ואוכלים סטקיים (כולל קנגורו) ביחד עם החברים החדשים. ממשיכים בשיחות ובסוף פורשים לבקתה שלנו. עייפים אך מאושרים אחרי עוד יום נפלא בקקדו. בבוקר מתארגנים לעזיבה של החדר לא לפני שנפרדים בחיבוקים מלואי, אלנה, מרים, דניאל ומרלון הקטן. מתחילים את הבוקר במסלול מעגלי של כ4 קמ ב-nourlangie, הפעם מצויידים בכמות מים נכונה ובסיום מגיעים לבקתה הבאה שלנו בעיירה קואינדה. 5 דק על השעון וכולנו בבריכה. בערב התיישבו לאכול בבר המקומי. זמר ששר מוזיקת קאנטרי נעימה, ערמות של דגים (מטוגנים😢) וציפס, בירה מקומית והאוירה נהדרת. הילדים מקסימים, כולם בריאים (טפו טפו חמסה 😀), בשלב מסויים אנחנו קמים כולנו לרקוד ביחד עם התיירים האחרים שמנצלים את האווירה והעובדה שאף אחד לא מזהה אותך. וכייף. ככה חלמתי את הטיול לאוסטרליה. האיש שלי רגוע ונראה מאושר. הילדים נטולי וויפיי אך עם זאת מאושרים להפליא. חלום. וכל הזמן ישנה המחשבה שזו רק פסיק מההתחלה. שבוע אחד בלבד מאז שהגענו ומרגיש כאילו אנחנו כבר חודש ביבשת. עמוסים בחוויות ומצפים לבאות. לילה טוב קואינדה, פארק קאקאדו. 

​​