פארק ליצ׳פילד וטיסה לקיינס

31.7-3.8

היום הלפני אחרון בדארווין הוקדש לסידורים (סוף סוף יש לנו סים ומספר מקומי וגם כרטיס אשראי אוסטרלי) ולימודים. טוב, אי אפשר ממש לקרוא לזה home schooling שכן זה ארך אולי שעתיים, עם הפסקת בריכה באמצע. אבל הילדים פתחו ספרי מתמטיקה והתחילו לעבוד, גליוש ישבה לצייר. אנחנו על הכורסא, נפעמים מהשקט ששרר בחדר לרגעים בודדים. שקט שלא ידענו כבר שבועיים ברצף ולמדנו שיש להעריך. בערב שוב סיבוב בחוף מינדל ויעלי חטפה דלקת אזניים (אודיטין לא עזר דזורן כן. הפכתי למומחית לטיפול בדלקות אזניים). למחרת הדרמנו לפארק לאומי ליצ׳פילד. אני חשבתי שאחרי קאקאדו לא יהיה מה לחדש אבל הסתבר שטעיתי וחבל שהבנו את זה רק יום לפני העזיבה של הטריטוריה. מסתבר שהפארק שופע במפלים ובריכות טבעיות שמותר (לרב) לשחות בהן, וכל אחד מרגש בפני עצמו. התחלנו בצפיה בתלי טרמיטים עצומים שבכניסה לפארק ומשם לבריכות ומפלי Bouley שפשוט לא רצינו לעזוב. הילדים זינקו למים וקפצו מכל צוק אפשרי לתוך בריכות עמוקות ואני ויותם ביחד עם גליוש נשכבנו במים הצלולים בתוך ג׳קוזי טבעי לחלוטין. (ואני מתפללת שאף אחד לא ישבור שם איברים). פיקניק צהריים בנוהל הקבוע עד כה (שניצלים בלחמניות טריות וירקות) ומשם המשכנו להדרים ל wongi falles . כשהגענו הבנו כמה חבל שאי אפשר לחזור גם מחר לליצ׳פילד. בריכת מים עצומה, צלולה לחלוטין ועמוקה, מוקפת צמחיה סבוכה למרגלות מפלים עצומים ובריכות קטנות אך עמוקות שנוצרות בתוך הסלע עם מים חמימים במיוחד (אורי ושירה לא קנו את הסיפור שהמצאתי על הילד שקפץ ראש לבריכה ועד היום לא מוצאים אותו והמשיכו במעלליהם). גם את מפלי wongi התקשנו לעזוב. בערב עוד קצת אריזות. מנסים בקושי להדחס חזרה למזוודות שהגענו איתם. למחרת השכמה וטיסה לחוף המזרחי לקיירנס. (מבטאים בלי ה״ר״). המראה באיחור של שעה ונחיתה במדינה חדשה לגמרי: קווינסלנד. אספנו את הרכב השני במספר שלנו (הפעם קיבלנו את היונדאי I max שהזמנו ומתאימה יותר למידות שלנו, אם כי פחות ״מפנקת״). הגענו לכפר הקראוונים בקיינס לוילת עץ משגעת שיושבת על ערוץ הנהר, מאובזרת לחלוטין שהוזמנה ל4 לילות. ברגע שהבנו שיש כ״כ הרבה מה לעשות באיזור הארכנו ל7 לילות בקיינס ולכן את הדרך דרומה בחוף נתחיל רק ב 9.8. אנחנו קצת יותר משבועיים ביבשת ועד הטיסה עצרנו את הילדים מלרכוש מזכרות/מתנות וכדומה מהחשש למשקל יתר בטיסה לקיינס. זה דרש לא מעט התאפקות מצידם והתעקשות מצידנו תוך כדי הבטחה שכשנגיע לקיינס ניתן להם לקנות. ההבטחה עלתה לנו ברכישות לא קטנות בסניף Kmart. הבנים קנו רובי nerf רציניים (לא ברור איך יכנסו למזוודות) והבנות פיצ׳פקס בלי סוף. אבל לפחות נרגעו. אני ויותם התחלנו להבין מה חסר לנו בציוד הקמפינג כדי שנוכל להתקיים גם באוהל בהמשך הטיול ורכשנו סירים/ שק״שים לכולם/מזרונים/ גז לגזיה ועוד כל מיני… סיכוי טוב שהוילה הבאה שלנו יהיה אוהל 3 החדרים שסחבנו מהארץ. קצת על היחסים בתוך המשפחה: הילדים רבים. זה ברור. קצת יותר או קצת פחות, זה לא משנה.  מה שברור הוא שיש לנו עוד לא מעט עבודה איתם, שיש לנו הרבה סבלנות וטוב שכך ( למי יותר ולמי פחות), ויש גם המון רגעים נהדרים של הומור פנימי בין כולנו שמתפתח תוך כדי תנועה וכנראה ילך וישתבח ככל שהטיול יתארך. גליה ואורי זה סיפור אהבה (עוד מהארץ) הם לא מפסיקים להתחבק היא קוראת לו תינוקי והוא קורא לה ״אימוש״(״יש לי שתי אמהות״). יעל ועידו זה חתול ועכבר (ולכל אחד מהם יש אחריות שווה לעניין) והיתר סטנדרטי. אחים. בגלל שהם הרבה אז יש מגוון רחב של מי לריב איתו (ובאותה נשימה עם מי להשלים תוך שניות ולשחק ולחלוק רגעים נפלאים). ממשיכים עם המון תכניות לימים הקרובים בקיינס וסביבתה ועם התחלה של געגועים לאנשים בבית.