״רשומון״ – סיפור הקייקים גרסאות הילדים ויותם

** לא חובה לקרוא. אפשר להשאר עם הגרסה של עידית מהפוסט הקודם. מתאים רק ל״מטיבי לכת״. בקיצור- לדלג לפוסט הבא/הקודם😜

הסיפור של יותם:

היום התחיל בשמחה גדולה. נחתנו באי קסום והחלטנו לשכור קייקים. בתחילה חשבתי לקחת שניים אבל אז גם עידית החליטה להצטרף ולקחנו שלושה. גליה ואורי איתי. עידו ושירה ביחד ועידית עם יעלי. ההתחלה הייתה פסטורלית ואפילו זכינו לראות צבים. כהרגלי בקודש קצת לפני מחצית הזמן התחלתי לנתב את החבורה בחזרה כדי להגיע בזמן. אבל אז הרוח החלה לנשוב. עידו ושירה עבדו מצוין ביחד והיה לי כיף לראות אותם נהנים ככה ביחד. מג׳ון ויעלי קצת חששתי אבל נראה לי שנצליח. החזרה החלה ולאט לאט שמתי לב לכך שאנחנו יותר מתקדמים בכיוון הרחק מהחוף מאשר לאורכו ואל הנקודה של החזרת הציוד. אמנם היה יפה והים היה רגוע אבל נוכחתי כי הקייק של עידית ויעל לא מתקדם ואפילו עושה זיג זג איטי ולא החלטי. כשראיתי שעידו ושירה בעניין ומספיק קרובים לחוף שלחתי אותם וחזרתי עם אורי וגליה אל הקייק הבעייתי. כשהגעתי השמחה הייתה גדולה. עידית מאושרת וצוחקת ו לפניה יעלי בבכי וכעס. החלטתי שככה לא יכולים להמשיך והצמדתי את הקייקים להחלפה של יעלי ואורי. ברגע שיעל עברה אלי היא נרגעה והחלה לסייע לי לחתור. הייתי שמח וטוב לבב על ההחלטה וסמכתי על אורי שיסייע לעידית לחזור. לאחר התקדמות משמעותית ותוך כדי מבטים לאחור הבנתי שתידרש משלחת חילוץ. שמתי גז והגעתי לחוף. הורדתי את גליה ויעל והנחתי את עידו יעל ושירה לשמור על גליה. עידו הציע להצטרף ושמחתי על כך. כשמשלחת הסיוע הגיע לבסוף אל הקייק נוכחנו לראות כי שוב השמחה בעיצומה. עידית בשלה, שמחה וצוהלת ואורי תפס את מקומה של יעלי בבכי ובכעס. שוב החלפת מושבים והפעם וידאתי שעידית מתאפסת על עצמה וחותרת. סוף טוב הכל טוב. כולנו על החוף. אני עם גב כואב אבל עם כל השבעה בחוף מבטחים. 

הסיפור של עידו:

הגענו לפיטסרוי איילנד ושכרנו שלושה קיאקים, בתחילת השיט הכל הלך חלק… אני ושירה היינו מתואמים, אבא ואורי היו טובים ואמא ויעל גם הצליחו לשוט מצוין אפילו גליה נהנתה. ראינו צבים מוציאים ראש מהמים והיה מאוד כיף התחלנו לחזור…שמעתי כמה רטינות מכיוון הסירה של יעל ואמא ורציתי להסתובב לבדוק מה קרה אבל כשאני ושירה הסתובבנו, (כי השאר היו קצת מאחור) אבא אמר לנו שהוא יטפל בעניין ושנמשיך לכיוון החוף. אני ושירה שטנו לכיוון החוף. מדי פעם הסתכלנו אחורה בציפייה שנראה את שאר המשפחה מתקרבת אבל משום מה הם נראו כל פעם יותר קרובים לאופק מאשר אלינו. לאחר כמה דקות אני ושירה הגענו לחוף, החזרנו את הסירה שלנו וחיכינו…וחיכינו…וחיכינו…וחיכינו…לאחר בערך שעה אחת הסירות נראתה מתקרבת במהירות. במהרה גילינו שזה אבא, גליה ו-יעל! באותו רגע ספציפית לא שמתי לב שיעל ואורי התחלפו כי לא כל כך הבנתי מי נמצא בסירה וגם רק אחר כך קלטתי שבוצעה החלפה. הסירה הגיעה לחוף ואבא הקפיץ את גליה החוצה וגם יעל יצאה מהר. שאלתי את אבא מה קרה והוא אמר שהוא שט לעזור לאמא ואורי והורה לי לשמור על גליה. הצעתי שאצטרף אליו והוא הסס אך הסכים. קפצתי לסירה ואני ואבא שטנו לכיוון ה״נסחפים״ במהירות שלא תבייש קייאקר מקצועי! הגענו לשם וראינו את אורי-מעוצבן ובוכה, ואת אמא-מסטולה מצחוקים על אורי שבוכה, למרות שהיינו באמצע הים ונסחפים אמא הייתה בשנטי. אני ואבא התרגזנו והחלפנו סירות. אני הייתי עם אמא, שככל הנראה הייתה מקור הבעיה, ואבא היה עם אורי, עשיתי לאמא הסבר קצר איך היא אמורה לעשות וסוג של עשיתי לה צבא קייאקים…הגענו לחוף במהרה לאחר התקרית.

הסיפור של אורי:

הגענו לשונית המחסום ושם שכרנו קייאקים: אני ואבא הינו ביחד עידו ושירה היו ביחד ואמא ויעל היו ביחד, אני ואבא חתרנו מצוין ויעל ואמא היו מאחורה. לאחר שאבא ראה שהן מאחור הוא שלח אותי להיצטרף אל אמא ולקח את יעל. יעל והוא חתרו מעולה ואמא הצליחה לעכב אפילו אותי עם הצחוק שלה על זה שהיא סחפה אותנו ללב האוקינוס. בשלב מסוים אמא החליטה שהיא לא חותרת יותר , אני לא יחלתי לבדי להשיט לחוף. אז ראינו את אבא ועידו מגיעים לחלץ אותנו, עידו החליף איתי וחזרנו לחוף. בקיצור זות היתה אשמתה של אמא.👎👎👎

הסיפור של יעל:

כאשר היגנו לפיצרוי אילנד שכרנו קיאקים. אורי היה עם אבא וגליה בקיאק, עידו היה עם שירה, ואני ואמא הינו ביחד. בהתחלה היה ממש כיף למרות שלא הינו מהירות ( לעומת האחרים אנחנו חתרנו כמו צב ) אמא אמרה לי לחתור עם חצי משות במים ולמרות שזה היה קשה יותר והירגיש לי לא נכון חתרתי כמו שרצתה רק כדי שלא תחפור לי ( למרות שהיא עשתה זות בכל זאת ). בשלב מסוים היתעייפנו אז אמרתי שניקח שתי דקות להרגיע את השרירים ונעשה תורות בחתירה בינתיים כדי לא להיסחף. אז ביקשתי ליהיות הרישאונה שתנוח ( כי בינינו אני היחידה שבאמת חתרה ) את אמרת בסדר אז שמתי את המשות לידי והיפסקתי לחתור בינתיים לא היתקדמנו ביכלל אז שאלתי אותך למה את לא חותרת וכשהיסתכלתי אחורה ראיתי שאת גם שמת את המשות בצד אז אמרתי בסדר אז אני אחתור בינתיים ואחרי זא את תחתרי. היתחלתי לחתור ואז שמתי לב שאבא קורא לנו ליראות צב ענקי אז היתחלתי לחתור מהר וביקשתי מימך גם לעזור אבל את בשלך. אחר כך את אמרת שכדאי שנמשיך ואני היסכמתי למרות ששרף לי בכול הגוף כבר. בשלב מסוים היגנו לחלק שהיה רחוק מהיבשה מאוד והיה המון רוחות חזקות שניסו ליסחוף אותנו אז מיהרנו לחתור ואת כול הזמן צעקת אלי לחתור לימין ( למרות שחתרתי ) כול הזמן הזה אני ממש נילחצתי אבל את צחקת בלי סוף וכל הזמן אמרת לי לחתור ( למרות שחתרתי ). בשלב זא כבר הינו אמורים להחזיר את הסירות. עידו ושירה כבר היחזירו ואבא, גליה ואורי ראו שאנחנו תקועות אז הם באו לאזור. אמא אמרה לאבא שאני לא חותרת טוב אז אני היחלפתי עם אורי והיתחלנו לשות ( אני, אבא וגליה על קיאק אחד ואמא ואורי על אחר ) בדרך חזרה לחוף התגלה שאני חותרת מעולה אבל אמא אמרה לי לחתור עם חצי משות בימקום עם כולו וזה מה שעיכב אותנו בעיקר. ביזמן שאני ואבא חותרים מהר אנחנו קולטים שאמא ואורי כמעת לא זזו ואני רואה שאורי בוכה ואמא צוחקת. ואנחנו מבינים שיש בעיה, אז אנחנו חותרים הכי מהר שלנו ומגיעים אל החוף אבא מוריד את גליה ואני יורדת מהר. אבא מבקש שאשמור על גליה ביזמן שהוא ועידו ילכו להביא את אמא ואורי. בסוף כולם חזרו לחוף ואני ואורי למדנו חתיחת לקח והוא לעולם אבל לעולם לא לשות עם אמא בקיאק.

* בתור ״מנהלת הבלוג״ אני חייבת להודות שחשבתי לערוך את הגרסאות של יותם והילדים אך החלטתי לאפשר להם להתבטא למרות שרב מה שכתבו זה עיוות של המציאות. 😀😜

תגובה אחת בנושא “״רשומון״ – סיפור הקייקים גרסאות הילדים ויותם

להשאיר תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת גוגל

אתה מגיב באמצעות חשבון Google שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

מתחבר ל-%s