שמאל קרוב, ימין רחוק

אוסטרליה מכיסא הנהג. 

כמעט חודש עבר מאז יצאנו לדרך וכבר ראינו די הרבה. אין מה לעשות האופי הישראלי משתלט ויש איזשהו צורך לראות כל המלצה וכל מפל קטן כאילו זה המפל שישנה את עולמינו. תכלס מפלים יפים אבל צריך להתחיל לסנן. ונחזור לנושא לשמו התכנסנו. להלן מספר אבחנות אישיות שלי מההתנסות הקצרה שלנו עד כה ביבשת. ואני אומר האישית שלי, כי כל אלא שהיו פה כבר (משה, עופר, איריס, הילה, ערן, ליעד, מיכל, טלי, קיידי, ניר וכל השאר ששכחתי) חוו את היבשת באופן אחר. אלו האבחנות שלי:

1. אתחיל בחוויית הנהיגה. גם כי זה מה שאני עושה לרוב וגם כי כותרת הפוסט היא בעצם הסלוגן שהמצאנו כדי שאוכל לדעת בכל פניה להכנס לנתיב הנכון. עידית הציע גם שאזכור את זה לפי זה שאני שמאלני בדעותי ולכן שמאל קרוב אלי. תכלס זה ששרנו באוטו את הסיסמא במשך שבוע עזר מאוד ובעצה של עידית יצא לי להשתמש פעמיים או שלוש ובעיקר לאחר תקופה ללא נהיגה. בפועל קל יותר לנהוג פה ממה שזכרתי שהיה באנגליה. אולי כי אז הייתי צעיר פעור ועכשיו אני פנסיונר מזדקן. אולי כי איכשהו הכיכרות פה יותר מסודרות ככה שברור לאן צריך לצאת, ואולי כי תרבות הנהיגה פה היא מאוד רגועה. בכל התקופה שאנו פה לא שמענו ולו צופר אחד של רכב, והיו מספר מקומות שהייתי מצפה שמישהו יצפור למטומטמת שלא נוסעת בירוק או שסתם עומדת באמצע הכביש. כולם כמעט נוהגים במהירות המותרת (80 קמ״ש ברוב המקרים). הבעיה העיקרית שנותרה היא רברסים וזה כי האוטו גדול ולא רואים כלום אחורה. אז אני פשוט נוסע ומקווה שאף אחד מהילדים לא נמצא שם…😜

2. כמטיילים אנו נפגשים עם התיירים של היבשת. יש פה בעיקר אירופאים ואוסטרלים, אבל גם קצת חברה מהמזרח הרחוק (כי פה הוא קרוב) ומעט אמריקאים כולל דרום אמריקאים. תיירות הקרוואנים מאוד מפותחת ואם יכולתי הייתי מביא לארץ מין נגרר שנפתח לאוהל + מטבח + משטח מוצל שהמון מסתובבים איתו פה. סוג של בית נייד. החברה מאובזרים מכף רגל ועד גג. יש הרבה אוסטרלים שיצאו לפנסיה ולוקחים קרוואן ופשוט יוצאים לתקופות ארוכות, מתמקמים על חלקת דשא בפארק קרוואנים ופשוט חיים בפארק. קמים בבוקר, שותים קפה, אם זה יום עמוס יוצאים לדוג או לקטוף קוקוס ואם זה יום לא עמוס קוראים ספר ונגמר היום. בקיצור כפנסיונר אני שוקל את הנושא בכובד ראש (אבא, דוד, אתם בפנים?)

3. את המאפיינים של האוסטרלים כעם עדיין לא פיצחתי אבל הנה כמה עובדות/אבחנות. לכולם, אבל באמת לכולם יש כתובת או כתובות קעקע. יש המון ג׳ינג׳ים. רוב החברה מאוד ידידותיים ומסבירי פנים (מתחבר גם עם תרבות הנהיגה שהזכרתי קודם לכן). המבטא שלהם מיוחד, נחמד מאוד ויחסית ברור. יש להם אף קטן יחסית (לעומת האבוריג׳נים, להם יש אף ענק אבל עליהם ארחיב בסעיף משל עצמם). עדיין לא ברור לי אם יש הבדלים בין האנשים מהמדינות השונות של היבשת. אוסטרליה, למי שלא מכיר, מחולקת לשש טריטוריות להן ממשלים וחוקים שונים. קצת דומה לארה״ב אבל למיטב הבנתי גם שונה. עם זאת עדיין לא הצלחתי לשים לב לשיח על שוני תרבותי בין הטריטוריות בדומה לשיח הקיים בארה״ב בנושא.

4. אגב האוסטרלים אזי לא יכולתי שלא לשאול את עצמי מדוע למדינה מערבית שמחזיקה מעצמה ושיש לה המון דברים ייחודיים משל עצמה, יש דגל בו מופיע דגל אנגליה בקטן בצד. ארה״ב קיבלה עצמאות והדגל שלה הוא שלה. אוסטרליה העצמאית שהחלה בכלל כמושבת אסירים בריטיים ממשיכה לשים בסמל שלה תזכורת לימים בהם הייתה בשליטה בריטית. מוזר. 

5. אחד הדברים הכי בולטים הוא עולם החי. בכל המקומות שהיינו בהם עד כה נוכחות בעלי החיים מאוד משמעותית. אם זה בשילוט המתריע מפגישה של הרכב בקנגורו/cassowary  או בעל חיים אחר, דרך שילוט המתריע מפני תנינים במים או מדוזות בים ואם זה בביקורים של ציפורים/נמיות מקומיות/קנגורו ועוד חיות בר בדשא ליד המנגל. כל אלו בשילוב עם המרחבים העצומים שיד אדם לא נגעה בהם, נמלים, לטאות ונחשים בכל מקום מוביל לתחושה שבמדינה הזו איננו השליט. קשה לתאר את ההרגשה הזו אבל הכי קרוב שאני יכול לנסות ולתאר את זה היא התחושה שאנחנו בני האדם נמצאים בכלובים של גן חיות וחיות הבר למעשה באות לראות אותנו. דבר נוסף שבולט בהקשר זה הוא האופן בו האוסטרלים מתייחסים לטבע. בכל חור יש שמורת טבע, השילוט והפרסומות בצידי הדרכים מוצנעים ולא בולטים, אין אוטוסטרדות אלא כבישים צרים יחסית ועוד אלמנטים שלמעשה מותירים לטבע את המקום שלו. לדעתי זה נהדר. 

עד כאן להפעם. יש עוד דברים אבל הם בפוסט הבא. 

פוסט זה אני מקדיש לחבר יקר שנהרג בתאונת האפאצ׳י לפני כשבוע – דודי זהר ז״ל. איש יקר שנהרג בתאונת אימון בעודו במילואים בשירות המדינה. מאחל החלמה מלאה לאון שנפצע באותה תאונה.