בסוף מתרגלים להכל

19.8
הלילה זה תור האוהל. עלפניו אמור להיות מורכב יותר. להקים, לסדר, שירותים ומטבח משותפים אבל ללא כל ספק זה הצורה הכי כייפית לטייל את אוסטרליה. באוהל כל המשפחה נרתמת למאמץ ההקמה והפירוק, באוהל יש משהו רומנטי. יושבים בחוץ בלילה, תחת שמים וכוכב ומדברים. באוהל מכירים יותר אנשים אחרים שמטיילים ביבשת. שוטפים כלים ביחד עם זרים, משאילים מטאטא מהמוטרהום השכן. בהנתן התנאים הנכונים (ובאוסטרליה יש אותם) והם בעיקר סביבה נקייה ונוחה וציוד נכון לקמפינג- אוהל הוא בהחלט כייף גדול למשפחה. האוהל שלנו בארלי בי׳ץ מושלם. אנחנו יושבים על חלקת דשא ענקית, המטבח ושאר השירותים במרחק של 15 צעדים בדיוק והשכנים נחמדים במיוחד. אין יתושים או שלל מעופפים מציקים ואנחנו סוף סוף מצויידים בכל מה שצריך לשינה בחוץ ולבישול במטבח משותף.  הפעם התור של גליה לייצר חברים. פגשה פה ילד גרמני חמוד בשם בן והיות ושניהם לא דוברים אנגלית או את השפה של השני הם מתקשרים בפנטומימה. משחקים תופסת ברחבי הפארק, מסירות בכדור וסתם משתטים. המשפחה של בן מטיילת 6 שבועות ביבשת ועושה את המסלול ההפוך משלנו (מהדרום צפונה) עם אוטו קטן שהופך למיטה אחת גדולה בין רגע. נשמע פתרון לא רע. אז הלילה אנחנו כאן, בארלי בי'ץ, רק 21:40 וכולם סביבנו ישנים. אנחנו מתקשים להתרגל למנהג של שאר המטיילים לישון מוקדם. אצלנו הכל רק מתחיל כשהם ישנים אבל נראה שהלילה לראשונה זה יקרה. היום גם לראשונה שיחררתי את עצמי מעצמי והודעתי לכולם שהיום לא מתקלחים! ( האמת היא שזה הפעם השניה ש״שיחררתי״. הפעם הקודמת היתה כשהתחלתי לכבס כאן תחתונים עם בגדים ביחד! ). החומים (אורי ויעל) החליטו שבא להם לישון באוטו. פרסו את השקש"ים על הספסלים. ואנחנו, נותרנו חמישה ״בלבד״, באוהל העצום. לילה טוב למשפחה האהובה שלנו בישראל (תמי חוגגת היום 70 ולמרות שאת החגיגה הגדולה הקדמנו לפני הנסיעה עדיין חבל שאנחנו לא ביחד), חן ונגה שמבלים להם בתאילנד (זה די קרוב. הצענו להם לבוא לבקר 😀) ויתר המשפחה שככל שהזמן עובר הגעגועים מתגברים.

מעבר להרים ולמדבר אומרות האגדות ישנו מקום…

17-19.8

דרך מאובקת, פונדק דרכים מהוהה ובדלפק גבר מבוגר נותן לנו את צרור המפתחות. בחוץ עץ רחב ידיים עליו תלויים מאות עטלפים, ממתינים לשקיעה עת יפרסו כנפיים ויכסו את השמיים במרבד שחור כחול מאופק לאופק. בטלוויזיה star trek ומגייוור. יוצאים לרחוב הראשי. רחוב שלקוח מ״הטוב הרע והמכוער״ ורק חסרים שיחים יבשים ועגולים שיחלפו עם הרוח. רכב פורד מודל T חונה וממתין לנסיעה למכרה הזהב הסמוך. להשלמת האווירה יוצאים בערב לסרט בדרייב אין הקרוב וצופים ב״נסיכה הקסומה״ וברצף ב״ריקוד מושחת״.

בקיצור הגענו ל-charter towers. נסיעה של שעה וחצי מ-Townsville מערבה אל תוך האאוטבק של אוסטרליה וחוזרים בזמן בין 30 ל-100 שנים אחורה. העיר נוסדה באזור שנת 1872 כאשר נמצא זהב באזור על ידי מחפשים אוסטרלים. למעשה העיר החלה כמחנה פועלים במפעלי כריית וניפוי הזהב. היום בשנת 2017 הרחוב הראשי עדיין נראה בדיוק כמו המערב הפרוע. חנויות קטנות, שלטים כמו barber shop ועוד כתובים ביד ותלויים מהתקרה המקרה את המדרכה. מבני ציבור גדולים עם צריח שעון ומסעדות שנראות כמו מסבאות מאותו מערב פרוע. סיירנו קצת בעיר והלכנו לנוח במלון לקראת הקרנת סרט בדרייב אין. כשיצאנו לסרט כל השמיים היו מכוסים בעטלפים על רקע האור הדואך של שמי הערב. תמונה כמו מתוך סרט אימה. התמקמנו כמו פעם בעמדה לרכב עם רמקול על עמוד. קנינו נקניקיה ופופקורן וצפינו כולנו בנסיכה הקסומה. אירוע סוריאליסטי. הילדים נהנו מאוד גם מהסרט אבל בעיקר מהאירוע של סרט באוטו ו כסאות מתקפלים ששמנו לפניו תחת שביל החלב שהופיע במלוא הדרו מעלינו (בכל זאת מדבר ואין אורות מפריעים של עיר סואנת). בבוקר סיירנו במפעל של ניפוי זהב אשר נשתמר מאז 1872 ואשר פעל עד לפני 30 שנה. עידו היה היחיד מהילדים שהבין את ההסברים ולכן נהנה מהסיור. השאר בעיקר רצו לדעת אם נקבל בסוף זהב. (יעל לעומת זאת רצתה לשאול את המדריך בסוף אם הוא יודע אם יש Kmart באיזור😱). (יותם)