22.8
סירה, לב ים. מוזיקת קאנטרי אוסטרלית נעימה מתנגנת ברקע. הילדים רגועים. עסוקים בלהביט ולחשוב. להקה שלמה של לוויתנים סביבנו. מקיפה את הסירה והמחזה מרהיב. רגע של התרוממות נפש. קשה לתאר את התחושה. אווירה ששווה את כל המסע הזה. לשם זה יצאנו לדרך. רגעים מהסוג שלא נשכח לעולם. בכל פעם שלווייתן מזנק ומשאיר לנו חתיכת זנב באוויר לצילום נשמעות קריאות התרגשות. והמוסיקה ברקע כאילו נכתבה לרגע הזה. Take me to the river now. בעודי כותבת מופיעה להקת דולפינים סביב הסירה וקריאות ההתלהבות של כולנו גוברות. יותם עסוק בצילום. התמונות מדהימות, הילדים מאושרים. יום מדהים נוסף, עוד שיא קטן למסע נרשם היום. wish you were here now של הפינק פלויד מתנגן ברקע וחושבת כמה שאני בת מזל. כל האהובים הקרובים שלי סביבי. כולם כאן עכשיו, איתי, ברגעים האלו. לחוות ביחד את המסע הזה. אורי מרגש כל פעם מחדש. למרות הפציעה ועם רגל שבורה וקביים מתעקש לא לוותר. לא מקטר, לא בוכה. יורד למים לשנרקל עם כולם. אין ספק שהתואר הנחשק ״גבר שורד״ הולם אותו. גליה מדהימה. מתנהגת כבת 10 בגוף של בת 4. כ״כ מבינה את הסיטואציה. ילדה כייפית לטיול. אני לא יודעת אם במשך החודש ויומיים שאנחנו בדרכים בכתה יותר מפעם-פעמיים. זורמת עם מה שהולך. נרדמת בנסיעות ארוכות, תמיד מוצאת מה לאכול ואיך לשמוח. רכב/אוהל/מזרון/לחלוק מיטה עם שני אחים הכל הולך. והאיש שלי, זכיתי בו. כ״כ חכם, כ״כ מכיל, מבין עניין. אבא נפלא. קורא אותי טוב מכולם. אושר.
הגודרים 