גלים על פני המים ושקט של שמים

22-27.8

עברו לא מעט ימים עם לא מעט חוויות ולא כ״כ יצא לכתוב אז תתכוננו, זה הולך להיות ארוך. בפוסט הקודם תארתי את התחושה בסירה בשובנו מההפלגה ל whitsunday. את ההפלגה לאי בחרנו מתוך 4 חברות שנחשבות מובילות בתחום לאחר שבלונלי פלנט בפירוש אמרו לא להתפתות לזול ביותר כי התמורה בהתאם (שמעון, אני ממש מתנצלת אבל הם לא שמעו את המשפט הידוע שלך ״זול זה יפה, זול זה טוב״). אז לקחנו את ה4 הטובות ובניהם בחרנו את הזולה: bullet (שמעון- אנחנו לא מאכזבים!). במקרה הזה נפרדנו מכמעט 700$ ויצאנו לדרך. ההפלגה יוצאת מארלי ביץ ועוצרת בחופים עם חול לבן ומים טורקיז. האיזור כולו ספג טייפון לפני 4 חודשים ולכן הצמחיה שלחוף הים הרוסה אבל החוף עדיין מדהים ונראה כמו גלויה. משם ממשיכים לטרק קצר לנקודת תצפית (יותם נשאר עם אורי למטה) ומשם לנקודה בשונית לשנרקול. היה יום עמוס חוויות ומרגש. בייחוד המפגש עם הדולפינים והלוויתנים. חזרנו עייפים ומאושרים לפארק. למחרת נסענו למקיי (makay), היעד הבא שלנו בדרך דרומה, שוב התגוררנו בפארק של ה big4, הפעם קיבלנו בקתה חדשה מהניילונים, מרווחת ונעימה שיושבת ממש על שפת הבריכה. גליה בכל מקום מוצאת חברים וגם הפעם בדרכה התחברה עם ילדה אוסטרלית בשם אמילי שעושה את המסלול ההפוך מאיתנו. את היום למחרת בילינו בנסיעה לפארק eungella במטרה לפגוש פלטיפוסים. קראתי בבלוגים של אחרים שהרב נחלו אכזבה ולא פגשו. אנחנו הודענו בצורה ברורה שאנחנו לא מתכוונים לעזוב את המקום בלי וי על פלטיפוס וכך מצאנו את עצמנו במשך שעות ממתינים בשקט בכמה וכמה עמדות מסביב לbroken river בשאיפה לפגוש את החיה המצחיקה (שהיא בעצם סוג של ברווז!). בשלב מסויים קראנו שהשעות שהן שוחות בנהר זה השכם בבוקר או החל מ3 בצהריים. היות ואנשים של בוקר אנחנו לא, מצאנו את עצמנו במסעדה בתוך היער, אוכלים ומעבירים את הזמן עד שתגיע השעה הנכונה. וכך, כמו שעון בשעה 3 תפסנו עמדות סביב לנהר וחיכינו.. ברור שראינו בסוף! שתיים. היה קשה מאוד לצלם כי הן מיד חוזרות לצלול אבל שירה הצליחה תמונה זריזה בפלאפון. אז יש וי על פלטיפוס! למחרת הדרמנו לעיירה ייפון. הדרך ארוכה (4 שעות) ולאורכה שלטים מצחיקים במטרה להעביר את הנסיעה למשפחות כמונו (תמונות מצורפות). לקראת הסוף עצרנו לסיור מודרך במערות מעניינות בשם Capricorn . בייפון הזמנו דירה מ airb&b וברגע שהגענו הבנו שפה אנחנו רוצים להשאר והארכנו מ3 ל4 ימים. דירת החוף שלנו יושבת ממש על האוקיינוס עם ירידה ישירה לחוף הים, דשא עצום (מעולה להעפת בומרנג), בריכת שחייה, חדרים מרווחים והכי חשוב מכונת כביסה 😀👍🏽. את היום השני בוילה בילינו בלא לעשות כלום. כלומר שרצנו בחוף הים הפרטי שלנו ונהנו פשוט מהשקט. הילדים ישבו מעט ללמוד ובערב לראשונה מזה חודש וחצי יצאנו אני ויותם למסעדה לבד לכבוד יום הנישואים שלנו. התרגשנו כאילו זו הפעם הראשונה שאנחנו יוצאים לבד וסיכמנו עם יעל שבכל חצי שעה היא מסמסת לנו שהכל בסדר. המסעדה נבחרה בקפידה. ההמלצה של הלונלי המיושן שלנו בשילוב עם בעל הדירה שאנו שוכרים הסתברה כנכונה : ״מגלומניה״ לא איכזבה. המנות היו מצויינות, האווירה מעולה והכי חשוב: היינו לבד! בלי הרעש של חמישה ילדים (חלקם עם הפרעת קשב). אנחנו לומדים להעריך את הרגעים הקטנים האלו בטיול כ״כ אינטנסיבי. כשחזרנו, באופן לא מפתיע במיוחד, חיכתה לנו הפתעה: אירוע חגיגות יום הנישואים שלנו שכולל לבבות מפוזרים על המיטה, נרות ריחניים, מתנות בצורה של ציורים של הילדים, סלט פירות, שוקו (״אבא- כמו בפגישה הראשונה שלך עם אמא ששתית שוקו״) וכן, גם חלק אמנותי. שירה נשאה דברים ואחכ מקהלת הבנות (שאף פשטו את הפיג׳מה לכבוד האירוע, התלבשו הכי יפה שיש להן והסתרקו בהתאם) פצחה בשירה עליזה (״התשמע קולי? רחוקי שלי״) אורי שהיה אמור לתת את קול הבס שלו לאירוע השתפן ועידו בחר לברוח לסלון (בטענה שהבנות דרשו ממנו כסף מהדמי כיס שלו כדי להשתתף במחווה). אז הבנות פצחו בשירה קורעת מצחוק. אני ויותם, בעודנו מנגבים את הפה משאריות השוקו שדחפו לנו לעת ערב, פשוט לא מפסיקים לצחוק. כך הסתיים לו יום הנישואים (לא לפני שהודנו לחבורה על ההשקעה וצרחנו עליהם ללכת למיטות). בהחלט יום נישואים שלא נשכח. היום האחרון בייפון הוקדש למוזאון הצדפים הקטן שמתוחזק ע״י פנסיונרים בהתנדבות מהעיר ובו אוסף עצום של צדפים מכל העולם. מרשים. בגלל זרזיף קטן של גשם החלטנו שלא ללכת לגן הבוטני ברוקהמפטון אלא לשופינג (מאוד פופולרי בקרב הילדים) , מזל שאורי הרים לרגע את הראש מהמסך סלולרי שלו בנסיעה ובזכותו פגשנו 3 קנגרו נחמדים בצד הדרך שגם כשהתקרבנו (אם כי לא יותר מידי) לא ברחו מאיתנו. אז יש תמונות עם קנגרו. אפשר ללכת לקניות.  לילה טוב ייפון, מחר ממשיכים דרומה. 

​​