מיומנו של חייל משוחרר. 

מי שקרא את הפוסטים הקודמים הבין שאני בחיפוש אחר חופש ומשמעותו. חלק מהחיפוש כולל ניסיון פתטי שלי שלא להיות במסגרת וכחלק מניסיון זה החלטתי שלא להתגלח. כרגע אני עומד יפה במשימה ופוסט זה יתאר את שלבי הצמיחה של הזקן החל בלידתו ועד ימים אלו וכמו כן מחשבות עתידיות בנושא. אגב בפוסט יתכן מעט חומר למבוגרים בלבד ולכן נדרשת השגחה הורית במידה וילדים קוראים אותו.  

הכל החל בהחלטה אמיצה (בתכלס עצלנות) שלא להתגלח ולחיות את החלום. חופשי ומאושר מהצורך בסכין גילוח. לקבל בחזרה את היכולת לטוס לחו״ל בלי החשש ששכחתי את קצף הגילוח בתיק הצד ושיזרקו לי את כולו (22 ש״ח) לפח בשדה התעופה. בקיצור ללא גבולות ומגבלות. בתחילת הדרך, מיד אחרי לידתו, הזקן עבר שלבים וגלגולים רבים תוך קבועי זמן קצרים. זה דומה במקצת לתינוק בשלבים הראשונים של חייו (השלב הזה שהוא לא ישן ורק רוצה לאכול ושההורים ממציאים את התירוץ הזה שנקרא ״קפיצת גדילה״).

השלב הראשון התמצא ביומו הראשון של הזקן וזה היה השלב הקל. הפנים עדיין חלקים ובסופו של השלב כולם בטוחים שהנה הגבר עומד להתגלח ולהגיע מחר כמו כל יום, נקי ומגולח. למעשה ניתן להתעלם משלב זה כיוון שכל מי שמתגלח נמצא באותו שלב בדיוק בכל יום.  

שלב שני התרחש החל מהיום השני ועד לארבעה ימים מהגילוח האחרון. שלב זה הינו שלב הזיפים. יש שיגידו שזהו השלב הסקסי. הילדים לא אהבו את שלב זה בגלל שהו הכי דוקר. אני לעומת זאת נהיניתי להעביר את היד על הלחיים כי התחושה היא של ראש מגולח. מין חיספוס נעים ולא מציק. 

שלב שלוש החל ביום הרביעי ונמשך כשבוע. בשלב זה, בגלל מבנה פני וכמות שיער הפנים שלי נראיתי ככלב מרות עם שיער מדובלל שלא מכסה את כל האזור שהוא אמור לכסות. השיער לא מספיק ארוך ומאידך הזיפים אצלי לא צפופים מספיק.   

שלב ארבע התרחש בין שבועיים ועד חודש מתחילת הצמיחה. למעשה יתכן וניתן לחבר אותו לשלב השלישי אבל בחרתי לציינו בנפרד כדי להבחין בין שני תתי שלבים אלו וגם כדי להצדיק את מה שכתבתי בהתחלה לגבי זה שהיו הרבה שלבים בהתחלה. בקיצור שלב זה הוא השלב המוזנח. בו נראיתי כהומלס עם שיער פנים שצומח לכל מיני כיוונים ללא סדר ומשמעת (עוד סוג של חופש שהרווחתי). בשלב זה השיער כבר ארוך מספיק כדי לקבל כיוון שונה מהזיפ שהיה בילדותו אבל הוא לא ארוך מספיק כדי שניתן יהיה לסדר אותו בשום אופן ושיטה. אפילו כח הכבידה לא יכול לסייע בהורדתו. מסיבות אלו יוצא שהשיער הולך לכל הכיוונים כולל חזרה לכיוון הפנים. תוספת זו גורמת לגירוד לעיתים וחוסר נוחות. בשלב זה התחיל גם הצורך ללקק את שיער הפנים בעיקר באזור השפם. תהרגו אותי למה, אבל משום מה יש לי צורך מדי כמה דקות להעביר לשון או שפה תחתונה ולהרגיש את השפם. יש משהו בחספוס הזה שגורם תחושת אושר. אגב זה לא קשור לשאריות אוכל שנדבקות או דברים דומים. 

שלב חמישי ואחרון לעת הזו החל כחודש מלידתו וקיים עד יום כתיבת מילים אלו, כלומר כחודשיים ללידה. בשלב זה הזקן שלי כבר מכסה את הפנים בצורה מניחה את הדעת. יש כבר שיער באורך שניתן לתפוס עם האצבעות אבל לא לחפון. עבודת הלשון והשפה התחתונה ממשיכות וכעת מתווספת אליהן העברת יד על הזקן והשפם כולל תפיסת שיער השפם מאזור הפה ומשיכתו למטה (אולי קשור לרצון אדיפלי או אחר להאריך אותו). שלב זה אמנם מחמיא לי יותר ויש בו יתרונות נוספים אך הוא טומן בחובו גם חסרונות. היתרון הנוסף הוא בכך שלמעשה אני לא צריך לתלוש יותר שיערות מהאף. השיער באף נבלע על רקע שיער הפנים ואני יכול להפסיק ולהתענות ממשיכת השיער באף (תקף גם לאזניים). לעומת זאת יש מספר חסרונות שנוספו. בעת אכילה ובעיקר באכילת לחם עם ממרח הזקן נוטה לצבור פיסות לחם וממרח והיות ואני כהה שיער הנ״ל בולט מאוד (במיוחד בקוטג׳ וחומוס ופחות בדבש ושוקולד). מריחת קרם הגנה משאירה אותי עם שיער צבוע לבן מה שמאוד מבגר אותי. בעת קינוח אף יש תמיד חשש שמא משהו נשאר. ולסיום מדי פעם יש לי תחושה כאילו יש לי שיערות ערווה בפה. עוד לא הצלחתי להבין במדוייק מתי זה קורה ובאיזה מנגנון אך כשזה מתרחש התחושה היא כאילו נכנסה לי שערה לפה ומיד מופיע הצורך להכניס אצבע פנימה כדי לשלוף אותה.

בהמשך הדרך אני צופה שאמשיך עם התהליך לפחות עד סוף הטיול כך שיתכן ואגיע לשלבים הבאים בגדילתו של שיער הפנים שלי. השאלה שבאמת מטרידה אותי כרגע היא איזה זקן ושפם אני רוצה שיגדלו לי. כמו כל הורה טוב שילדיו חשובים לו אני דואג גם לאופיו של זקני. מצד אחד יש זקן מטופח ומגוהץ שכל הנאוהיפים/מטרוסקסואליים מתגאים בו (אהוד ברק?). זקן זה גם קצת מפחיד אותי כי הוא מזכיר לי יותר מדי את הזקנים של כל אותם skin-heads או המתאסלמים החדשים עם קרחת וזקן מטופח שבא כאילו להגיד אם אין לי שיער על הראש אז יהיה לי את הזקן הכי יפה ככה שכל אותם ברי מזל עם שיער יקנאו. מרגיש לי קצת כועס מדי הזקן הזה. מצד שני יש את הזקן הפרוע של אחאב (הקפטן מהספר ״מובי דיק״). כמו הזקנים מהמערב הפרוע. נראה לי שאלך על אופציה ב׳ זה ישרת גם את החופש והעדר הצורך לטפל בזקן וגם ישרת את העצלנות שבה התחלתי מסע זה. 

3 תגובות בנושא “מיומנו של חייל משוחרר. 

להשאיר תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת גוגל

אתה מגיב באמצעות חשבון Google שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

מתחבר ל-%s