אבא, לסירה יש גלגלים?

28-31.8

ממשיכים להדרים. רגע לפני שעוזבים את ייפון ונפרדים מדיויד, בעל הבית הנחמד, מקבלים ממנו המלצה נוספת והולכים לבקר בגן החיות והגנים הבוטניים של העיר הסמוכה, רוקהמפטון. למרות שאנחנו פחות בקטע של גני חיות ההגעה לאלו היתה בהחלט שווה. המקום מתוחזק ברמה גבוהה מאוד ולשמחתנו גםם מאוד נגיש ( שמטיילים כעת עם ילד שבור רגל). ציפורים מעניינות, כלבי דייגו, שימפנזות מצחיקות, אמו ועוד כל מיני. ממשיכים לפיקניק על האגם שסמוך לגנים. ארוחת צהריים וסביבנו שלל ציפורים, ברווזים ובאגם שוחים שקנאים, צבים וברבורים. יכולנו להשאר שם עוד אבל נאלצנו להמשיך. מגיעים לעיירה אגנס ווטר בשעת ערב מאוחרת והדירה שהזמנו מפתיעה את כולנו לטובה. הזמנו אותה יומיים קודם דרך אתר בוקינג (שאני משתדלת להתרחק ממנו לאחרונה) במחיר מגוחך של 120$ ללילה וקיבלנו דירת פאר מטורפת בקומפלקס של ריזורט מפונפן עם 4 בריכות שחיה שונות (מים חמים, ג'קוזי ועוד), את הריזורט מקיפות להקות שלמות של קנגרו מכל הכיוונים. הדירה עצמה בגודל 190מ״ר עם מרפסת עצומה שפונה לים. חדרים מרווחים והכל מתוקתק. אכן מפתיע לאור המחיר ששילמנו. ברור שלמחרת ניגשנו והארכנו את השהות ביום נוסף. אגנס ווטר היא עיירה קטנה עם 1500 תושבים, מרכז קניות קטן וכמה רחובות בלבד והיא צמודה לעיירה שנקראת 1770 (town of seventeen seventy ) ע״ש השנה שבא קפטן קוק נחת באוסטרליה בפעם השניה, בדיוק במקום שבו העיירה ממוקמת. 1770 מונה קצת פחות מ100 תושבים ושתי העיירות ביחד, עטופות בחופים משגעים, בתי קפה קטנים, וילות עצומות שמשקיפות לאוקיינוס ושתיהן יעד פופולרי לתיירים ולגולשים מכל העולם. ביום השני הצטרפנו לסיור ברכב אמפיבי שיודע לשוט ולנסוע על היבשה. סיור מצחיק בזכות מדריך מפולפל שנוסע במהירות עם הרכב המגושם ומפזז בין הים ליבשה תוך כדי הסברים על החיות שבדרך ועל ההיסטוריה של העיירה 1770.  בהחלט סיור מומלץ. למחרת נרשמנו כולנו (מלבד אורי הפצוע וגליוש הקטנה) לקורס גלישה בן 3 שעות בחופי אגנס ווטר. אחרי הדרכה ותרגול ״על יבש״ נכנסים למים ומתחילים לנסות לגלוש. שירה תפסה מהרגע הראשון ומיד נעמדה ופשוט גלשה לה בין הגלים (שהיו מצויינים ביום הזה ומתאימים למתחילים כמונו). עידו ויעל גם השתלבו לא רע ורב הזמן הצליחו לתפוס את הגלים. על עצמי עדיף שלא אספר רק אגיד שההסבר של יותם על היכולות הפיזיולוגיות בשילוב עם העדר זריזות שתוקף אותנו תכף אחרי שאנחנו בני 40 הניח את הדעת והרגיע אותי שהפעם זה הגיל ולא התרגיל. בקיצור גם אני ויותם כנראה כבר לא נהיה ״גולשים״ רציניים. אחרי הקורס, מורעבים, ישבנו בבית קפה/ מסעדה בעיירה לחגוג את תעודת הגולש שזכינו בה ביושר. אורי מעט התבאס שלא יכול היה לגלוש אבל הבטחנו לו שיהיו עוד הזדמנויות. למחרת היה יום בריכה של המלון, בילינו  גם בחוף הים שלמרגלות המלון ובערב אירחנו לברביקיו חברים חדשים שהכרנו. זואי וברט הם זוג אוסטרלי מברייסבן עם ילדה אחת מתוקה בת 4 וחצי בשם ג׳סמין (כמובן שאנחנו קראנו לה יסמין והתגעגענו בעיקר ליסמין שלנו בארץ). הכרנו בבריכה במלון ובזכות גליה שמשתוקקת לחברים בני גילה התחלנו שיחה. למחרת נפגשנו בים ושוב בבריכה.. בקיצור היה ערב נפלא. הבנות שיחקו בסלון (באיזשהוא שלב ב 12בלילה נכנסו יחד למיטה וצפו בסרט ). ואנחנו ישבנו ערב שלם עם בירות ויין (האוסטרלים יודעים לשתות שאין דברים כאלו), הרבה בשר ואוירה טובה במרפסת המשקיפה לים, משוחחים באנגלית ומוצאים שבעצם הם לא שונים מאיתנו. התרבות בסופו של דבר די דומה, ובעיקר מתעניינים כל אחד איך מתנהלים החיים במדינה של האחר. נפרדנו בחיבוקים וקבענו שננסה ליצור איתם קשר כשנגיע לברייסבן, אם זה יתאפשר. אין ספק שה5 ימים שבילינו בעיירה היו כייפים ופוריים. ממשיכים הלאה. לילה טוב. ​