חופים הם לפעמים געגועים

כל אחד מאיתנו חווה געגועים לאורך המסע. זה יכול להיות געגוע למישהו אהוב, למקום מסויים, למאכל או לחפץ. לפני הטיול, בארץ, בכל פעם שילד היה אומר לי שהוא מתגעגע לצעצוע או חפץ כזה הוא אחר הייתי מתקנת אותו ואומרת שנקשרים רק לאנשים ולא לחפצים ולכן אין מקום לגעגוע. היום אני יודעת שטעיתי. געגוע הוא כמיהה למשהו שלא נמצא בסביבה שלך. וזה אכן יכול להיות כל דבר. לפני כמה ימים היה יום משבר של יעל. התפרצות של בכי עמוק מתוך געגוע. ההבנה שעבר ״רק״ חודש וחצי מהטיול ושהמסע עוד ארוך הביאה אותה לגעגוע לחברות שלה. היא האשימה אותנו שבחרנו בטיול ארוך מידי ושהיא פשוט רוצה הביתה לחברות שלה. זה לא היה קשור לשום דבר שקרה לפני או נאמר, ודווקא היה יום מוצלח במיוחד. פשוט נתקפה בגעגועים. אחרי חיבוק והכלה היא נשלחה להתקשר לחברות בווצאפ וכמובן שנרגעה תכף אחרי וחזרה עם אנרגיות חדשות להמשיך. הגעגועים של הילדים למאכלים מזכירים לי אותי בתק׳ הטיול של אחרי הצבא לדרום אמריקה היינו ימים שלמים מפנטזים על האוכל של אמא. כל אחד מאיתנו חווה געגוע במהלך הטיול. יכולה להעיד שאני פחות מתגעגעת לבית עצמו (למשל לישון במיטה שלי וכדומה), לא מתגעגעת למאכלים כאלו ואחרים ובאופן ״מפתיע״ לא לעבודה. אבל מאוד למשפחה (אמא, אבא, תמי, שמעון, אחים, לנגה, איה ומיכל- גיסות שאני כ״כ אוהבת) ולחברות שלי. חסרות לי שיחות הבוקר עם אמא ועם החברות (רעות, דינה, הילה, מיכל גיסתי) ארוחות צהריים בעבודה עם דינה יהודית וקרן ואלו עם רונן.  והמפגשים עם החברים (הדס, יפית, מיקי, טלי, הילה, דנה, אלינור,איריס). בתחילת המסע חלמתי בלילות לא מעט, באופן מוזר, על הסבתות שלי (ברכה ושלה ז״ל). האם זה הגעגועים אליהן שצפים ביחד עם הגעגוע לאחרים?

ריכזתי רשימות של ״ למה מתגעגעים״ והנה ״גבב״ של דברים שנאמרו במהלך החודש וחצי האחרונים:

גליה לצעצועים שלה בבית (בד״כ שיטה לגרום לנו לקנות לה צעצוע)

גליה ל״אורז עם מלח״ של סבתא חנה

אורי לכדורסל בנבחרת

גליה לחברים שלה בגן (בעיקר לאנטון ויאיר) ולגננות (אביטל ושרונה). (״תתקשרי לאביטל ותגידי לה שתגיד לכל ההורים שיבואו לאוסטרליה״)

יעל לקוטג של שטראוס (הקוטג׳ המקומי עם גושים והרבה פחות טעים)

שירה ואורי לחומוס אחלה

שירה לחברות שלה

יותם לשקט

יעל לחברות הטובות שלה שבחבורה

גליה לג׳וי הכלבה של אילנית

גליה לאילנית

גליה לבני דודים עמית הדס ומאיה וליובל, יסמין ואייל.

אורי לנגן בסקסופון

גליה לאורז של סבתא חנה וסבא דוד ולשעועית ועוף של סבתא תמי

יעלי בורקס גבינה של סבתא חנה ולשעועית ופשטידת פסטה תמי

שירה אורז ותפוחי אדמה חנה פשטידת פסטה של תמי

עידו מלוחיאה!! (״אה! גם אני״= יעל, שירה וגליה)

עידו לקראטה

אורי עוף ותפוחי אדמה של תמי

אורי לחברים הטובים שלו מהכיתה

כולם פה אחד: ארטיקים מגנום של סבא שמעון שמחלק לנו בשבת אחרי האוכל.

** ועם כל זה אני יכולה להתעודד בכך שכייף שיש למה להתגעגע. יש מה שמחכה לך בבית אחרי המסע וטוב שכן. לא?

למטה: הילדים בשיחת טלפון ווצאפ עם בני דודים.