קניתי לך כרטיס ללונה פארק, לחשוב שהחיים טובים בסך הכל. 

Gold Coast 11-20.9

בדרך מברייסבן דרומה עצרנו לביקור בפארק קואלות שנקרא lone pine koala senctuary. למעשה זהו גן חיות שהדגש הוא על קואלות. חיות בו למעלה מ110 קואלות והוא נחשב לפארק/המקלט הראשון עם הכי הרבה קואלות באוסטרליה (ובעצם בעולם). אז ליטפנו, צפינו ולמדנו על חייה של הקואלה. במסגרת הפארק ישנו מופע של עופות דורסים שמציגים לקהל. כמובן שכאשר פנו אל הקהל בבקשה למתנדב עידו מיהר להרים את ידו וכך מצא את עצמו אוחז בראש של עכבר מת בידו האחת כשינשוף עצום מגיע מצידו השני של הקהל, חוטף את ראש העכבר וחוזר לקן. חוויה. ממשיכים דרומה: היעד: גולד קוסט! בהמלצה של ניר רכס (חבר מקורס טייס של יותם שעשה מסלול דומה לשלנו כמה חודשים קודם לנו. גם הוא פנסיונר טרי שחי את החיים החדשים שלו) הקצבנו לחלק הזה של המדינה קצת יותר מהאחרים ושכרנו דירה ל10 ימים באותו מגדל שהם שכרו: narrowneck court.  וכך הגענו לדירה המושלמת שלנו בקומה ה13 עם נוף פנורמי שמשתקף מכל נקודה בדירה לאוקיינוס, לנהר עם הסירות ולקו גורדי השחקים שסביבנו. 🏄‍♀️ העיר שלנו נקראת surfers paradise והיא ממוקמת בחבל הארץ שנקרא Gold Coast שנמצא בדרום מדינת קווינסלנד. את ההמלצה לרכוש את ה VIP pass לכל הפארקים קיבלנו מהחברים מברייסבן שהכרנו קודם לכן בטיול וכך נפרדנו מ770$ והצטיידנו בכרטיס כניסה שמאפשר לנו במשך שנה שלמה(!!) להכנס כמה פעמים שאנחנו רוצים לארבעת הפארקים שישנם כאן. אין ספק שזה כרטיס משתלם למי שגר באיזור. הילדים כמובן עפו על הפארקים פה ובכל סוף יום קבעו לאיזה מתקנים ישובו כשנחזור בפעם השניה לפארק. התכנית: יומיים לכל פארק. (3 פארקים בלבד. הרביעי פחות מעניין). ביום הראשון פקדנו את ה movie world. זהו פארק של הworner brothers וכל הדמויות שסביבן המתקנים שייכות להן: רכבת הרים מטורפת של סופרמן, באטמן ועוד. גליה התרגשה בטירוף לפגוש את טוויטי ״האמיתי״ ועוד כמה וכמה דמויות מהסרטים המצויירים האהובים עליה. הגדולים היו מאושרים מרכבות ההרים המהירות (בעיקר מזו שמאיצה ל120 קמ״ש בשתי שניות! וגם מזו שנפתחה לראשונה כשהגענו ואורכה קילומטר וחצי של סללומים והיפוכים!) לרכבת ההרים של באטמן הם ממש הכריחו אותי ללכת ולמרות שרכבות הרים ״לא עושות לי טוב״ השתכנעתי. והצטערתי. איך שהתחילו ה״לופים״ ראיתי את המוות חולף לי מול העיניים. תמונות של כל הטיול עלו לי בראש והתחלתי להפרד מאנשים שאני אוהבת. לפני שמתתי סופית הסיוט נגמר. הילדים היו כרגיל מרוצים שעבדו עליי ש״היא רכבת לא מהירה במיוחד״ ואני נשבעתי שזו פעם אחרונה שאני עולה על רכבות הרים. (עד הפעם הבאה). הגענו חזרה לדירה רק אחרי שסגרו את הפארק עלינו, עיייפיייייים ומרוצים! יום המחרת היה יום פארק מים wet and wild. כשמו כן הוא: מגלשות מים מטורפות (כאלו שאתה מתחיל את הגליש ממש ממצב של עמידה מלאה בתוך צינור עומד שקוף ואז מתחילים הלופים..  כמה וכמה סוגי מגלשות שעושים עם אבובים לאחד/שניים ואפילו ארבעה בו זמנית). לגליוש כמובן יש מתחם שלם של מגלשות קטנים שהיא הלכה הלוך חזור לבד והיתה מאושרת עד הגג, בעיקר מהאומץ שצברה. בשלב מסויים אורי הגיע בוכה ואני ויותם כבר חשבנו איזה חלק הפעם הוא שבר בגוף. אחרי בירור מהיר מסתבר שבכה כי לאחת המגלשות לא יכול לעלות: מינ משקל 45 קילו ומה לעשות שהילד שוקל רק 30? (יאמר לזכותם של האוסטרלים שהבטיחות לפני הכל. לא עוד ילד בן 12 בשכר מינימום  שעומד במגלשה למעלה וכאילו מכוון את התנועה אלא אנשים מבוגרים שממש שוקלים את מי שנראה גבולי במשקל ומודדים גובה לכל מתקן של ילדים עם רייש מברזל. גליה לא עולה על שום מתקן בלי בדיקת גובה. כמו שצריך). בקיצור אורי התבאס וכמובן שגם אני וגם יותם אמרנו שהיינו מוכנים להחליף איתו ושיגידו לנו שאנחנו רזים מידי. אח״כ בג׳קוזי אורי ביקש לדעת מה צריך לאכול בשבוע הקרוב כדי להעלות את ה15 קילו המדוברים וביחד רככנו תכניות של חביות שוקולד עם חמאה כמנות האוכל שלו בימים הקרובים 🍨🍔🍩. לא נפרדנו מהפארק לפני שהילדים (ויותם) לקחו את מתקן ה״אקסטרה״ של הפארק. באנג׳י מגובה רב ישר לתוך בריכת הגלים. לא האמנתי שיעל הסכימה לעלות עלזה. היה לי ברור שהיא תתחרט. לא רק שלא התחרטה היא אמרה שעכשיו אחרי שהעיזה, היא ממש מחכה לאחד והיחיד בניוזילנד. שם התחילו עם הקפיצה המטופשת הזאת. גם מהפארק הזה נפרדנו רגע לפני הסגירה והבטחנו לחזור שוב בשבוע הקרוב. (הם עוד יפסידו עלינו!). יום המחרת היה יום ה sea world. אחרי שני פארקים מעולים לא באנו עם הרבה ציפיות והופתענו לטובה. פארק עצום עם כל מה שאפשר לחלום עליו מבחינת גן חיות של עולם המים. בריכות של פינגווינים, אריות ים, מופע דולפינים (האחרון שראיתי היה בגיל 4 בדולפינריום!), דובי קוטב, כמובן בריכה של כרישים, סטינגרים, דגים מיוחדים ואקווריום עצום שאפשר לרדת לראות את כל הדגים והכרישים מתחת לפני המים. במתחם יש גם את ניקולודיון לנד: כל המתקנים שילדים חולמים עליהם של בוב ספוג ודורה. לשמחתנו תיזמנו את כל זה רגע לפני שהאוסטרלים יוצאים לחופ׳ הסמסטר שלהם ולכן כל הפארקים בלי תורים בכלל (גם בטיול ארוך צריך לדעת לתכנן!). את הימים הבאים חילקנו בין סיבוב שני בכל אחד ואחד מהפארקים,+ יום ים (שכרנו גלשנים אבל הגלים היו גבוהים מידי למתחילים כמונו, לא סתם המקום נקרא גן עדן לגולשים) קצת רביצה בבריכה של הבניין, קצת שופינג וכמובן חגיגות היומולדת 45 ליותם. העיר עצמה מרגישה קצת כמו מיאמי. גורדי שחקים, מרכזי קניות עצומים, רצועת חוף שלא נגמרת, אינסוף גולשים וכמובן הפארקים שישנם בשפע. את היום האחרון תכננו לטיול בשמורת טבע קרובה. כיוונו שעון ל8 בבוקר אבל פשוט לא הצלחנו לקום. כשכבר היה 10:30 סחבנו את עצמנו מהמיטה והכרזנו על יום בית = לימודים, אריזות וכדומה. היתרון שלא חובה לקום בבוקר כשלא מתחשק פשוט בלתי נתפס בעיני. סוג של חלום שמתגשם. לילדים ולנו היו אלו 10 ימים כיפיים, בייחוד שהיינו באותה דירה מפנקת ובלי לנדוד (לארוז/לפרוק). כנראה שיש בנו חלק שכבר זקוק מעט למשהו קבוע. מעבר לכך, אני תוהה איך אחרי כל הפארקים שמביאים את האטרקציה עד אלייך ומאכילים את הדימיון בכפית של זהב ניתן יהיה להחזיר את הילדים שוב לטייל בטבע. לחפש שוב את הציוץ של הציפורים ואת בעלי החיים ולבהות בנהר/מפל זורם.                                          מחר ממשיכים דרומה. לילה טוב לגן העדן לגולשים.