לקחת פסק זמן ולא לחשוב, לשבת מול הים ולא לדאוג…

20-22.9

13:30 בצהריים, חוף הים, ביירון ביי. 

עידו ויותם במים. שכרנו גלשן והילדים עושים בניהם תורות בגלישה. עכשיו זמן עידו. כל הארבעה גולשים מדהים ותופסים את הגלים פשוט מצויין. גליה הכירה חבר (כרגיל, תמיד בן ולא בת), שמו ויליאם והוא מסידני וכרגע הוא עם סבתא שלו שהגיעה מיוטה, ארה״ב, בחוף הים. בונים ארמונות בחול, רודפים אחרי שחפים, עושים פיקניק על אחד הסלעים. האושר ניכר על פניה. שירה ויעל אוספות שאריות של ג׳לי פיש מהחוף. (משום מה פחות נעים לי לקרוא להם מדוזות). מדהים שכשהגענו ויעל ראתה את אותן שאריות על החוף סירבה להכנס למים ולהנות, ועכשיו, משראתה שהן לא מזיקות, אוספת אותן ומשחקת איתן. אורי פה לידי. קר לו. כרגיל. מנסה למצוא פיסת סלע חמה להתחמם עליה. ואני נושמת עמוק את אויר החופש. שחפים מסביב, זוג גברים אוהבים הולכים על החוף יד ביד במפגן זוגיות מכוון (בימים הקרובים יערך באוסטרליה משאל עם בעד/נגד נישואים לזוגות מאותו מין), והעיירה הכ״כ צבעונית הזאת פה מאחורי. זו שאחרים מתמכרים אליה. באים לסופש ונשארים שבוע. באים לשבוע ונשארים חודש. אנחנו פחות הצלחנו להתחבר לתחושה שכן זמננו קצוב בחלק הזה של המדינה. את השלב של ״נשארים איפה שטוב״ לצערי עברנו. שלשום דיברנו עם תום וקבענו שנגיע אליו לסידני ב29.9 ולכן צריכים להמשיך דרומה. שלשום הגענו והיום אנחנו עוזבים. המעברים לא פשוטים. אנחנו צוברים עוד ועוד ציוד (אני כל פעם נשבעת שלא קונים יותר כלום ואז אנחנו מוצאים אוהל זוגי ב8$ או כרית ישיבה מתנפחת לחוף הים ב10$ , רוכשים ואומרים ש״יהיה בסדר״) ואמנם אנחנו די מתורגלים באריזה/פריקה אבל עדיין, זה לא כייף גדול. וכמה שאוסטרליה מדהימה וטובה אלינו יש בי משהו שמחכה לשלב המוטורהום בניוזילנד. אין לי מושג איך הכל יכנס פנימה אבל ברגע שיכנס לפחות לא נצטרך לעבור יותר בתים. בישראל חגגו שלשום את השנה החדשה וליבנו מעט נחמץ מגעגוע כשקראנו בווצאפ המשפחתי את ההתארגנות לחג (מי מביאה כבד קצוץ ומי אחראי לגפילט׳ה). אז הרמנו כוסית מיץ תפוחים ובמקום ראש של דג טיגנו שרימפסים בשום וחמאה ולאורך הארוחה (בסבב מסודר לפי סדר הישיבה) כל אחד אמר אילו חגים הוא הכי אוהב ואילו לא. (ויותם שוב סיפר כמה שונא את פורים עם סיפור התחפושת הנוגע ללב מהילדות). הילדים ״המסכנים״ קבלו על כך שיפסידו את כיפור באבן יהודה, הלו הוא חג האפניים, ואני הסברתי להם בעדינות שאחת הסיבות שהם באוסטרליה עכשיו זה לברוח מהחג הסיוטי הזה עבורי שאני אף פעם לא יודעת אם הפעם נבקר ב״מאיר״ או ב״איכילוב״. לשמחתי כל הפציעות עד היום טופלו מקומית 😱. למעשה הארוחות ערב שכוללות שיחה פורייה הן הכייפיות ביותר בטיול וסוג של תחושה של ״ נורמליות״ לכולנו. גליה התרגשה שקיבלה ברכת שנה טובה מצולמת מילדי הגן ומהגננות וצפתה בה שוב ושוב עשרות פעמים. ויותם לכבוד החג, ״החליט״  לעשות משהו נועז ( לראשונה??) וצבע את הזקן שלו בורוד/ סגול זוהר. הבנות הצטרפו וצבעו את קצוות השיער וכולנו ביחד נראינו כמו חבורת היפים בעיירה ההיפית משהו – ביירון ביי. ( ישראלי יורד שפגשנו באחד הרחובות אמר שתמיד אמרו שאנחנו עם סגולה אבל רק עכשיו הבין עד כמה). בנתיים ״ חפפנו״ והסגול נשטף, יחד איתו הנועזות. נותרנו אותה משפחה ״רגילה״ (ורעשנית). להתראות ביירון. ממשיכים היום דרומה. 

***ה4 תמונות האחרונות הן מspring brook, טיול קצר למפל ופיקניק נחמד ביער קסום בדרך לביירון ביי