דרלינגטון ביץ׳ (נופש מבצעי)

22-25.9

גם לדרלינגטון ביץ׳ הגענו בהמלצה של ניר רכס ותכף כשהגענו הבנו למה התכוון כשרשם ״נופש מבצעי״. פארק הקראוונים המדובר נמצא מעט צפונית לקופס הרבור ובחרנו בו כהתחנה הבאה שלנו עם אוהל בדרך דרומה. הגענו מביירון רק קצת לפני החשכה ומיהרנו למצוא את החלקה שמתאימה לנו ולהקים את האוהל לפני שמחשיך. בקבלה בכניסה הילדים מקבלים צמידים, איתם הם אמורים להסתובב בתוך הפארק, וגם טבלה מסודרת עם התכנית הפעלות לילדים לשבוע הקרוב. חץ וקשת, אפניים, מגרש גולף, תחרות אכילת גלידות, בריכות שחיה עם מגלשות, ג׳קוזי, כרית קפיצה עצומה, lawn bowl (משחק כדור דשא פופולרי באוסטרליה) , הקרנה של סרט ועוד… בקיצור נופש מבצעי! לכל זה אפשר להוסיף את המראה של המקום : רחוב 500-600 בשיכון משפחות חיל אוויר בחצרים רק במקום דירות יש קראוונים ואוהלים ובמקום כלבים וחתולים יש קנגרו בשפע! אפניים וקורקינטים זרוקים בצידי הכבישים וילדים משחקים בכדור ומתנדנדים בערסלים שסידרו לעצמם בסמוך לאוהל. כל זה נמצא על חוף הים, שם ניתן לשכור גלשן או להשתתף בשיעור גלישה. את האוהל שלנו הקמנו בסמוך למטבח , כך שכל ההתנהלות מול נק החשמל, המקרר והבישולים היו נוחות. הילדים ביקשו שנפתח בנוסף את האוהל הזוגי (התחלפו בניהם מידי לילה ישנו שם זוג אחר) ובשעה טובה מצאנו שני עצים ראויים לתלות את הערסל שסחבנו מהארץ. בקיצור הקמנו לעצמנו מחנה נח ונעים להפליא. מיותר לציין שהמקלחות והשירותים המשותפים של הפארק מבריקים יותר מבבית (טוב, במקרה שלנו זה לא קשה) ואפילו פה הגדילו לעשות ויש גם תאי מקלחות שמיועדות ל״משפחות״ : התא גדול במיוחד ופרטי , עם שירותים צמודים ונעילה פרטית, בסמוך למקלחות הרגילות. בקיצור נח מאוד (היות ואני בד״כ הולכת עם כל הבנות ביחד). היום הראשון הוקדש להיכרות עם הפארק ומה שיש לו להציע. ביום השני נסענו לקופס הרבור ודי הצטערנו שלא נשארנו בפארק. מלבד צילום עם ה״בננה הגדולה״ שהיא סוג של סמל לעיר, תצפית על העיר מנק׳ תצפית נחמדה ושופינג קצר במרכז העיר (הפעם התור של הכפכפים שלי להקרע ולאורי עף הבגד ים במרפסת קומה 13 בגולד קוסט) לא היה לנו יותר מידי עניין ורק מיהרנו להספיק לבריכה של הפארק. ביום השלישי פשוט לא זזנו מהפארק. הילדים נהנו משלל הפעילויות (כולל משחק של כולנו בכדור הדשא) וזאת על אף שלא זכו במקום ראשון בתחרות אכילת הגלידה. הבנות הכירו שתי חברות אוסטרליות שנופשות עם המשפחה המורחבת שלהן בפארק ואני בעיקר שמחתי לשמוע אותן מדברות אנגלית במשך שעות ארוכות עם החברות החדשות. (אני מקציבה להן בדיוק חודשיים וחצי מהיום להיות ״דוברות אנגלית״) גליה חגגה על האפניים ששכרנו לה וכולנו התרגשנו מכמויות הקנגורו שפשוט מסתובבים סביבנו בפארק. עזבנו לאחר 4 ימים, שמחים ומאושרים ולמרות שאנחנו כבר לא ילדים והשינה באוהל לא קלה היה בהחלט כייף לכולנו (בלילה יותם כבר אמר לי ״מה עשית לי? בגיל 45 אני צריך לישון באוהל!״ ועל זה אני אומרת שבכדי להנות חייבים קצת לסבול. איך אבא שלי היה אומר כשהיינו ילדים ״יאללה חבר׳ה, להנות!״).



​​