חתיכת קרציה

עוד לפני שהגענו ליבשת התחילו להגיע אזהרות לגבי בעלי החיים שנמצאים פה. ״תיזהרו מהתנינים״, ״אל תכנסו לים יש שם מדוזות שהורגות אותך ברגע״ ( באחד המקומות הגדילו להפחיד ואמרו שאם כבר נעקצת לך תעשן את הסיגריה האחרונה ואל תנסה אפילו להגיע לבית חולים), ״אם אתם מטיילים אז רק עם נעליים גבוהות כי יש נחשים שהורגים תוך 3 דקות״ ועוד ועוד..( עידית הגדילה לעשות ומצאה כתבה בynet שמספרת על 10 החיות הכי מסוכנות לאדם. 9 מתוכן נמצאות באוסטרליה) .ואכן היו חששות לפני הנסיעה. חששות כאלה… פנימיים: איך אגן על עצמי, את מי מהילדים אני אציל ראשון אם ירוץ אחרינו תנין (עידית בטח תסתדר לבד) ובכלל, מחשבות טורדניות. אז הגענו ליבשת. תנינים, מה אני אגיד לכם, לא מפחיד. אמנם יש להם פוטנציאל הרס אבל תכלס מה שמעניין אותם זה דגים וזהו. נחשים יותר בעייתיים אבל כולם פה הולכים עם קפקפים אז גם אנחנו (ברומא התנהג כרומאי), למרות שאני חייב לציין שמדי פעם אני מוריד מים בשירותים לפני, רק כדי לוודא שאין שם נחש. בקיצור אוסטרליה לא כזו מפחידה! אמרנו…ואז הגיעו הקרציות. ובכן, מעשה שהיה כך היה:

הגענו לפורט מקווארי לדירה הענקית ששכרנו. הילדים בטלויזיה ואנחנו מארגנים את העניינים לפני שינה. לפתע גליה מתחילה לבכות מכאבים בפצע שיש לה בראש. מיד ניגשנו לבדוק מה קרה. אתמול היא התלוננה על פצע מעל המצח כאשר עידית סירקה את שערה אז עידית סירקה יותר חלש ושכחנו מזה. ועכשיו באותו מקום כואב לה. תוך כדי נסיון להרגיע אותה ניסינו להתבונן בפצע ומה אנחנו קולטים? בליטה לבנה/אפורה בגודל של טיפת מים והיא מתחברת לראש במה שנראה כמו רגליים קטנטנות ומגעילות. קרציה? מסתבר שכן. חיפוש זריז בגוגל והתמונות זורמות. זה מה שאנחנו חושבים.  באותו רגע נזכרנו שבין הדפים שחילקו לנו בפארק בדרלינגטון היה דף קטן, עם איזו אזהרה מפני ticks כלומר קרציות. נאמר שם לא למעוך אלא להגיע לקבלה והם יוציאו את הכולירה. בקיצור הקבלה של דרלינגטון במרחק שלוש שעות נסיעה, השעה 23:55 ואין כלב ברחובות פורט מקוורי. מה עושים? נוסעים לבית חולים? יש בכלל בית חולים קרוב? מי יסע עם גליה? מי ישאר עם הילדים? שמייח. החלטנו לנסוע שנינו עם הקטנה (אני הנהג ועידית לא רצתה שגליה תהיה לבד). לילדים הרשנו לראות עוד סרט ב-dvd ויצאנו. בית חולים נמצא 10 דקות מהדירה. נרשמנו והמתנו והמתנו והמתנו והמתנו. מסתבר שגם באוסטרליה מיון בלילה זה לא פיקניק. רק אחרי שעתיים וחצי ולאחר לא מעט הסתובבות של שנינו ליד חלון האחות, נכנסנו לרופא. חייבים לציין בשלב זה שני דברים. הראשון הוא שגליה פשוט מדהימה: משתיים עשרה בלילה ועד שתיים וחצי לפנות בוקר ישבה בשקט בחדר המתנה של בית חולים עירנית ומתוקה. דבר שני הוא שאני חייב לקנות מפתח פלא שמחליף מפתח שבדי. הטלוויזיה הייתה פתוחה על ערוץ הקניות וחפרו שם על המכשיר יותר משעה עד שהשתכנעתי שאני חייב כזה. בקיצור נחזור לסיפור. נכנסנו לרופאה. בהתחלה היא ניסתה להוציא אותה עם פינצטה אבל זה לא הלך חלק ונורא הכאיב לגליה, הקרציה מסתבר נדבקה חזק. אז עברנו לקצת גז צחוק ורופא נוסף שהגיע לעזור עד ששלף אותה עד הסוף. גליה ששרדה עשרים דקות של כאבים קיבלה שוקולד ופנטה ונרגעה. חזרנו עייפים בשלוש לפנות בוקר הביתה אל הילדים שכבר נרדמו. גליה האלופה ביקשה לתת נשיקה לשירה, כי כשיצאנו בסערה לבית החולים היא קלטה ששירה נבהלה מהסיטואציה וקצת בכתה. אז כדי לנחם אותה היא דרשה לנשק אותה לפני השינה. בבוקר קמנו מאוחר ולאחר שעדכנו בעלילותינו את הילדים, שאלנו אם עוד מישהו מרגיש פצע בגוף? שירה ניגשה אל עידית ואמרה שהיא חושבת שיש לה גם משהו דומה. וגם אצלה זאת היתה קרציה! התגלתה קרציה לא גדולה הפעם. עידית לא נבהלה, הרי אנחנו כבר מנוסים, שלפה מיד פינצטה ותוך רגע שלפה את הקרציה. 

אז אוסטרליה אולי לא תהרוג אותנו מבעלי חיים גדולים אבל החארות הקטנים פה לא פחות מזיקים. 

אפילוג: היום קיבלנו הודעה מהמורה של שירה בווצאפ הכיתתי המודיעה לכולם כי הכינה נחמה הגיעה לכיתה והיא קוראת לכל ההורים לטפל בנושא. שאלו יהיו הצרות שלנו.

תגובה אחת בנושא “חתיכת קרציה

להשאיר תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת גוגל

אתה מגיב באמצעות חשבון Google שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

מתחבר ל-%s