אהובתי הביטי איך יורד היום כמו חלום כמו חזיון תעתועים

25-28.9

כאמור בפוסט האחרון עזבנו את קופס הארבור (הפארק בדרלינגטון בי׳ץ) והמשכנו דרומה לכיוון פורט מקוורי. (התלמידים ב NSW בחופשה ובהתאם גם מחירי הדירות וההיצע. קשה למצוא דירה נורמלית במחיר של פחות מ250$ ללילה ואלו שנשארות במחירים האלו מאכזבות, אבל זה מה יש). בדרך עצרנו בעיירות הרגועות בלינג׳ן ודוריגו. שתי עיירות שכנות שהזמן בהן עצר מלכת. בראשונה הגענו לנק תצפית נחמדה ב rainforest center ומשם טיול קצר ביערות הגשם הסמוכים לתצפית. אח״כ נסיעה בכביש המפותל השופע בגבעות מוריקות ועדרי פרות מכל עבר לכיוון דוריגו השכנה. הפסקת צהריים בדיינר מקומי (שאף הוא נראה שלא עבר שינוי מאז שנות ה70 המוקדמות. יש בזה משהו נעים) הילדים אוכלים כרגיל את הג׳אנק שלהם (בורגר/צ׳יקן נגטס וצ׳יפס) ולי בעלת המקום מרשה להביא סלט מהבית קפה הצמוד. שם מקבל את פניי בחור נחמד, שהוא גם בעל הקפה, ומהצד זה נראה שהחיים שלו הרבה יותר רגועים משלנו. הוא רוקח לי סלט מכל הטוב שיש לו בקפה ולראשונה אני אוכלת סלט שמזכיר את הארץ בטיול הזה כארוחה עיקרית. ממשיכים הלאה לתצפית על ‏dangar falls. מפל מרשים שרק אני ויותם זכינו לראות שכן הילדים הגיעו לנק שובע מסויימת וכבר מסרבים לצאת מהרכב לראות. מצד אחד אפשר להבין אותם ומצד שני איך אפשר?? גליה יורדת מהרכב כי היא מזהה גן שעשועים וילד משחק(שאחכ יתברר שקוראים לו סטיבן). צירוף של בן+גן שעשועים עושה לה את זה יותר מכל מפל או נק תצפית. לגמרי מובן. סטיבן וגליה נפרדים ואנחנו ממשיכים לפורט מקווורי. מגיעים לפנות ערב לדירה גדולה ונעימה ושם יותר מהכל מחליטים לשחרר. לא מתכננים להספיק לראות את העיר או לצאת לטייל. הילדים רק רוצים משחקי קופסא, אני רק רוצה כביסות (אחרי האוהל יש בשפע) ויותם רוצה מנוחה. את המנוחה גליה מפרה ב12 בלילה כשקרציה ארורה מתגלית על ראשה. (כל זאת בפוסט הקודם של יותם), אז אנו מבלים כמה שעות בבית חולים ולמחרת פשוט לא יוצאים מהדירה לפני 16:00 אחהצ. אני, יותם, עידו וגליה בלבד לסיבוב קצר מתחת לדירה. לשמחתנו חוף Flynn שהוא אחד המומלצים, מתחת לבית שלנו. ולא, לא נעשה את המסלול של ה9 ק״מ לאורך החוף שהמליצו (למרות שממש רציתי). סיבוב קצר בין הסלעים במים מגלה כוכבי ים מיוחדים, סרטנים, צדפים ועולם שלם של צמחים שאפשר לחקור במשך שעות. קצת הצטערנו שהאחרים לא הצטרפו אבל הבטחנו לחזור למחרת מתוגברים בכל החמישה. עצירה קלה בבית הקפה השכונתי וחזרה הביתה לארוחת ערב. אחרי אירוע בית החולים ערב קודם אני ויותם היינו צריכים רגע לעצמנו והחלטנו שהערב יוצאים לבד. ספק אם נמצא מקום פתוח (הכל פה נסגר ב21:00 בערב). בר אחד פתוח עזר לנו לסיים את הערב עם ויסקי, יין, פיצה טובה ותיירת אוסטרלית אחת שתויה שהפכה לחברה טובה ופרסה בפנינו את כל קורות חייה, כולל הזמנה לבקר בעיר שממנה היא מגיעה (Wagga wagga) ולעשות ביחד yabbies. למחרת מפנים את הדירה ולוקחים את הילדים לבריכות הסלעים שבחוף הצמוד רק שעכשיו זו שעת גאות והמים ממלאים את החוף כך שקשה יותר לראות את החיים במים שבבריכות. הילדים מודיעים חגיגית שלא עוזבים בלי כוכב ים. את פטרישיה (כוכבת הים שלנו אשר שמה הוא הגרסה הנשית של פטריק מהסדרה המצויירת ״בוב ספוג״) מצאתי בין אחד הסלעים ושירה ללא היסוס תפסה אותה בשתי ידיים והכניסה לכוס חד פעמית. למרות תחינותנו שתשחרר אותה חזרה היא התעקשה לגדל אותה. ״רק להביא אותה להראות בכיתה״. היא רק שכחה שגם כוכבת ים צריכה לאכול ואף אחד מאיתנו לא הצליח להבין מויקיפדיה מה היא בדיוק אוכלת. בקיצור אחת לכמה שעות הילדים בודקים לה נשימה (וגם שגרי, החילזון שסידרו לה לחברה, לא נטרף על ידה או לחלופין טרף אותה). אחרי החוף (ושוב עצירה בקפה השכונתי, שם אנחנו מרגישים בבית) עוצרים לתצפית במגדלור. יותם אימץ חיבה למבנים האלו, בעיקר כי הם יוצאים יפה בתמונות. במגדלור רוח חזקה ורובנו בקושי שורדים את הצילומים ורק שיחה עם משפחה ישראלית משאירה אותנו שם (בהתחלה חשבנו שהנה זו הראשונה שפגשנו מאז יצאנו לטיול אבל בסוף היא מסתברת כבכלל אוסטרלית ממלבורן שמטיילת בחופשת בית הספר. ישראלים לשעבר שמעידים שהחיים פה יותר קלים. נקודה). ממשיכים דרומה. הפעם בדרך האגמים שנקראת ‏myall lakes. עצירה לתצפית בחוף משגע עם מים צלולים שנקרא Seal rock, הרוח חזקה בחוץ וכולנו צופים מהרכב, יותם בריצה עולה למגדלור המקומי (חמוש במצלמה). היעד הבא: נלסון ביי. העיירה נלסון היא חלק מ3 עיירות סמוכות שהן ביחד חלק מאיזור שנקרא ״פורט סטיבנס״. שלושתן חלק ממפרץ מוגן ומרהיב שמתגוררים בהן תושבים מסבירי פנים שאוהבים מאוד את מקום מגוריהם. רגע לפני שמאחרים את מועד לקיחת המפתח לדירה בנלסון מגיעים לקבלה ונוסעים לדירה שמעבר להיותה מאכזבת היא גם לא נקיה במיוחד ואני כבר מחכה לנסוע לסידני, לתום. למחרת בבוקר נוסעים לאנה ביי, עיירה סמוכה והחולות האינסופיים (סטוקטון) שמאפיינים את האיזור מתגלים במלוא הדרם. מדובר בשרשרת של דיונות באורך 35 ק״מ על 2 ק״מ רוחב. מרשים במיוחד. אנחנו נרשמים לטיול בג'יפ מקומי שלוקח אותנו עמוק בתוך הדיונות, שם אנחנו מצטיידים בגלשני חול ומתחילים לגלוש בדיונות. חוויה כייפית במיוחד שהחלק הפחות נחמד שלה הוא הטיפוס חזרה (והחול בעיניים). מסיימים בכמעט פציעה של 3 מתוך 5 ילדים וחוזרים לחוף שמחים, עייפים ורעבים במיוחד. Fish &chips מקומי משביע את הרעב של כולנו. בדרך חזרה לנלסון ביי עוצרים להעיף מבט זריז בחוף one mile beach ובין רגע הבנות מוצאות עצמן עמוק בתוך המים עם בגדים. משפריצות אחת על השניה ובעיקר שמחות עד לב השמים. להתראות פורט סטיבנס מחר נוסעים לסידני!


להשאיר תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת גוגל

אתה מגיב באמצעות חשבון Google שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

מתחבר ל-%s