סידני here we come

29.9-2.10

בדרך לסידני עצרנו בניוקאסל, לא מצאנו חניה במקום שרצינו אז המשכנו הלאה. פיקניק צהריים בעיירה בשם בלמונט (פאי הבשר שבהתחלה חשדנו שהוא סה״כ בורקס מאולם חתונות באיזור התעשיה חולון הפך למאוד פופולרי במשפחה ואנחנו מפעם לפעם מנסים טעמים חדשים). לתום ופטרישיה הגענו רק לקראת ערב. תום הוא הבן של מאירק׳ה שהוא אח של סבתא חנל׳ה (ז״ל) שהיא אמא של תמי (אמא של יותם). ואם זה לא מספיק ברור אז תום הוא בן דוד של סבתא תמי. פשוט. תום הוא בן קיבוץ דגניה לשעבר, שם הוא הכיר מתנדבת אוסטרלית מקסימה בשם פטרישה (כן, גילינו לה בשניה שנכנסנו שזה גם השם של כוכבת הים, חיית המחמד של שירה) וכמו בכל הסיפורים הטובים הם התחתנו (אי אפשר שלא לחשוב על מבצע סבתא, סליחה תום😜), ילדו את דן ועברו לאוסטרליה, ארץ לידתה ומשפחתה של פטרישה. מאוחר יותר נולדו להם עוד שתי בנות: אלה וטלי. דן ואלה גרים בבית (25,23) וטלי מטיילת בעולם כמעט שנתיים. כרגע באנגליה. לא ידענו איך נתארח בבית של תום ופטרישיה. אנחנו לא מעט אנשים, די רעשנים, לא צמים בכיפור (ולא באף יום אחר של השנה) ומייצרים טונה של כביסות ביום. כל זה הסתבר ככלום ושום דבר לאור קבלת הפנים הנעימה והאירוח החם של משפחת זית. הבית גדול מספיק, החצר נעימה ובעיקר תום, פטרישה והילדים נותנים לנו הרגשה נהדרת. גליה בשמיים. סוף סוף מישהו שמדבר עברית ומוכן להקשיב לסיפורים שלה. עד היום לא היה לה למי לספר את כל שראתה וחוותה בטיול. בנסיעה לכאן היא היתה בטוחה שתום הוא ילד בגילה וכשאמרנו לה שתום אפילו מבוגר מעט מאבא היא הופתעה אך לא התאכזבה. מהרגע שהגענו היא לא מפסיקה לדבר אל תום (פטרישיה והילדים לא מדברים עברית) ולתום הסבלנות לא נגמרת. אחרי ארוחת פיצות טעימה ( חייבים לאכול ״ מפסקת״ ) התישבנו לקשקש עד מאוחר בלילה. כייף להרגיש קצת משפחה אחרי שככ הרבה זמן היינו רק בין עצמנו. למחרת לקחנו את הרכבת לנמל. תחנה ראשונה: בית האופרה. המבנה העצום ללא ספק מרשים. כשהגענו לשם הרגשתי ש״עשינו את זה״. סוג של חלום שהתגשם. להגיע לאוסטרליה, עם כל המשפחה, לטיול ארוך, להשאיר הכל מאחור ולראות עולם. עמידה למרגלות בניין האופרה מחדדת את התחושה. וזה לא שעד עכשיו זה לא הרגיש ״אוסטרליה״ אבל זה מסוג המבנים (כמו האייפל, הקולוסאום ועוד כמה) שאתה מרגיש ״על המפה״ כשאתה שם. אז הנה אנחנו, אמא, אבא וחמישה ילדים (2 בגיל ההתבגרות), כמעט 3 חודשים ביבשת המופלאה והיד עוד נטויה, עומדים בנמל סידני הידוע, רחוק כ״כ מהבית שלנו בישראל, שמחים ומאושרים בחלקם. חלקנו יודעים איזה ברי מזל אנחנו וחלקנו יבינו כשיגדלו. מהאופרה ממשיכים לסיבוב בגנים הבוטניים ומשם למוזיאון לתולדות סידני. הילדים מגלים עניין ומפתיעים לטובה (כולם רצו למוזיאון). משם ממשיכים לגשר הנמל המפורסם. הילדים עולים עם יותם לתצפית ואני מחכה עם גליה למטה (הלכנו כבר 6 קמ היום והקטנה התעייפה, ובצדק). גלידה זריזה וחזרה לבית של תום בשכונת Emu plains שנמצאת למרגלות ההרים הכחולים במערב. שם מחכה לנו ארוחת ברביקיו מעולה עם יין טוב ואוירה חמה. תום מאפשר לאורי להדליק מדורה בכלי המיועד בחצר כך שאורי עסוק רב הערב בהצתות וניסויים באש וצליה של מרשמלו, גליה מצויידת בגירים מציירת על הרחבה בגינה, יעלי מדברת עם פטרישה במטבח ועוזרת לה בעבודות הבית, שירה על הסקטבורד מתאמנת בהחלקות ועידו חצי במשחק הרוגבי שבטלוויזיה, חצי מחובר לסלולרי שלו. מה שעושה אותו מאושר. ואנחנו? לנו נעים להרגיש בבית אחרי כ״כ הרבה דירות/בקתות/אוהלים/מוטלים. למחרת תום מצטרף אלינו ולמעשה לוקח אותנו למועדון הרוגבי המקומי של האיזור: הפנטרס. מדובר במועדון השני בגודלו באוסטרליה ויש בו הכ-ל. מתחילים את היום בaqua golf והילדים מתאמנים בלהעיף כדורים לאגם, ממשיכים בgame zone המטורף של המקום: יותם טוען להם כרטיס מלא במשחקים והם כשיכורים בקזינו עפים על המכונות ועל המקום. בייחוד בשלב האחרון שאפשר לפדות את הנקודות שצברו וכל אחד מהם אוסף שלל הפתעות וממתקים בחנות המתנות. ארוחת צהריים במקום והביתה. הילדים עם חיוך מרוח על הפנים. בערב תום, בעזרתה האדיבה של יעלי, מכין פסטה אמיתית, תוצרת בית, וכולנו נתענג בארוחה מצויינת סביב לשולחן. הפעם אלה, הבת ובן הזוג שלה מצטרפים ושמח סביב השולחן. הערבים נמשכים ונמשכים וזה כבר לילה שני שאנחנו מגלים שכבר כמעט 2 לפנות בוקר ואנחנו עדיין יושבים ומדברים. למחרת קמים ב10:00 ולוקחים שוב את הרכבת, הפעם בשילוב ה ferry לחוף manly הידוע. טלי היא ידידה של יותם שלמדה איתו הנדסה בתואר הראשון ויצרה איתנו קשר בזכות תמונה שלנו באוסטרליה שראתה בפייסבוק של יותם. למעשה לא היינו בקשר ב11 שנים האחרונות ומסתבר שטלי ואיתן, בעלה, שיצאו לטיול בניוזילנד ואוסטרליה מצאו עצמם משתקעים  בסידני, נולדים להם 3 ילדים (הגדול בדיוק בגיל של גליה) ומאוד שמחים לחברה ואורחים מישראל. קבענו להפגש בדוכנים של השוק בmanly beach, שם בדיוק מתקיים פסטיבל ג׳ז והאווירה תוססת במיוחד. משם ממשיכים לחוף בצד השני והילדים מנצלים כל הזדמנות להכנס למים (כמובן שפק׳״ל בגד-ים איתנו בכל מקום), מסיימים את הערב בארוחת ברביקיו (איך לא🍢) בדירתם המקסימה שצופה לים. כל אחד מהילדים מוצא את עצמו בין שלל הצעצועים בבית וטלי ואיתן מקסימים ונעימים, אין ספק שנשמח לפגוש אותם שוב כשיחזרו לארץ (מתכננים די בקרוב). ב11:00 בלילה חוזרים לבית של תום אחרי יום ארוך ומהנה. מחר נוסעים לblue mountains. השכונה שאנו גרים בה קרובה מאוד לשם ולכן אפשר שוב לקום לא כ״כ מוקדם. לילה טוב סידני. 

להשאיר תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת גוגל

אתה מגיב באמצעות חשבון Google שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

מתחבר ל-%s