אוהל הדוד תום (סידני -חלק שני)

3-5.10

אצל תום ופטרישה תיכננו להשאר יומיים ונשארנו שבוע. האירוח הנעים, המשפחתיות והעובדה שלא צריך לנדוד, כל אלו ביחד נעמו לנו מאוד. כבר היה לנו סוג של ריטואל קבוע: תום יוצא לפנות בוקר לעבודה וכשהוא חוזר (בערך ב9:00) אני ויותם מתעוררים, יושבים יחד לקפה בגינה, אח״כ מעירים את הילדים. תום יעמוד להכין ביצים ובייקון לכולם והילדים ימרחו את הזמן סביב השולחן עד שנצא לטיול היומי שלנו. בערב שוב נפגש סביב השולחן, ביחד עם פטרישה ולפעמים דן או אלה יצטרפו. נדליק מדורה (בשביל אורי), הילדים יסעו בסקייטבורד ואנחנו נשב לקשקש עד מאוחר.

את היום הבא בילינו בנסיעה להרים הכחולים שקיבלו את שמם בזכות הצבע הכחול שעופף אותם וזאת בגלל השמן שפולטים עצי האקליפטוס שמכסים את כל האזור. התחלנו ב eco point, נק תצפית מרהיבה על ההרים ועל שלושת האחיות (שלושה סלעים עצומים שמזדקרים לגובה רב. האגדות מספרות על מכשף שניסה להציל שלוש בנות ממחזר מציק, הפך אותן לסלע אך לפני שהספיק להסיר את הכישוף נפטר! את גליה הסיפור העסיק די הרבה. למה הוא כישף אותן, האם המכשף עוד שם, למה הן לא נראות כמו אחיות ועוד…). מנק׳ התצפית יצאנו למסלול של כ 5 קמ במורד ההרים. מתחילים ב giant srairways ובהמשך על שבילים מסודרים שמקיפים את ההרים. הילדים הולכים בקצב מצויין ומטיול לטיול נראה שקל להם יותר. בסוף עולים חזרה ברכבל כייפי שנוסע הפוך בזוית של 52 מעלות (למעשה זו רכבת פועלי המכרה שפעלה פה בעבר והיום הוסבה לתיירות). למחרת (4.10) זהו היומולדת של עידו. עידו בחר לבלות בעיר ולא בהרים ולכן נסענו לראות את חוף בונדיי הידוע. הגענו לחוף ובגלל שהיה קר מידי להכנס למים המשכנו בטיול לאורך החוף על הצוקים. בדרך פגשנו 2 משפחות מסידני שלא ברור איך זה התחיל, סיפרנו להם שלעידו יש יומולדת והם נעמדו (כ10 אנשים הורים וילדים) ושרו לו את שיר היומולדת בקולי קולות בין הצוקים, הצטלמנו איתם (כמו תיירים טובים) ונעמדנו דקות ארוכות בלקבל המלצות על סידני, מלבורן ועל העיירות שבדרך. בנק׳ נוספת במסלול שפגשנו אותם כבר ציידו את עידו בעוגת יומולדת 🎂. משם המשכנו למסעדה איטלקית (בהמלצתם) לחגוג יומולדת לעידו. בערב חגגנו עם תום בבית ובכך הסתיימו החגיגות ליום זה. בהרים הכחולים אפשר לטייל גם שבועות שלמים. יש שם אינסוף מסלולים, שבילים ותצפיות. לצערנו לנו נותר רק עוד יום אחד. למחרת נסענו לעיירה leura , שם ישנו מוזאון מקסים לצעצועים אליו הגענו בהמלצתו של זינגר מהטייסת של יותם (ההמלצה היא דרך הדגשה בספר הטיולים שקיבלנו מזינגר ובו עוד אתרים רבים אחרים אליהם הגענו בעזרתו). מדובר באוסף מרשים של רכבות, דמויות מסרטים, וברביות משנות ה50 ועד היום. הגנים של המוזאון גם נעימים לנו ואנחנו עוזבים בקושי רב אחרי כשעתיים. ממול המוזאון גילינו נק׳ תצפית סודית שלא מופיעה בספרים ובהנחיות של מרכזי המבקרים. היא אחת היפות שראינו וגם אותה אנחנו בקושי עוזבים. בערב אנחנו מבשלים ארוחת פרידה למשפחה. אחרי שבוע שלם של אירוח מפנק אנחנו מנסים להודות להם ומבשלים ארוחת ממולאים טעימה. יושבים בגינה לארוחת ערב ולרגע מרגישים שממש חוגגים את ערב חג סוכות. גם דן, אלה והחבר שלה איתנו וזה קצת מרגיש כמו ארוחת חג או ערב שישי בבית עם המשפחה. בוקר יום שישי החל בדומה לקודמיו בקפה במרפסת עם תום. ואז אורזים ומעמיסים את המזוודות באוטו. אחרי שהתרגלנו כבר לשקט והשלווה של הפרבר ואחרי שנכנסנו לשגרה חוזרים שוב לאבק הדרכים. לפחות אין זמן מוגדר לצ׳ק אאוט ואנחנו מושכים את הזמן למרות שיש שלוש שעות נסיעה עוד לפנינו. לבסוף נפרדים בנשיקות וחיבוקים ויוצאים לדרך, דרומה, לכיוון מלבורן. 

אי אפשר לסיים את הפוסט בלי להגיד שוב תודה רבה לתום ופטרישה שאירחו אותנו שבוע שלם. אנו חייבים להגיד שהשבוע הזה היה מיוחד מאוד ושנכנסתם לנו ללב. תודה ונתראה בקרוב בארץ.