אמא חולה ואבא חסר אונים

שישה ימים שכבתי עם הספק שפעת ספק סינוסיטיס שביקרה אצלי. כל מי שמכיר אותי יודע שאני לא חולה. נקודה. לא לוקחת אקמול ולא כל תרופה אחרת מאז שאני זוכרת את עצמי (ולא מסיבות אידיאולוגיות). פשוט לא צריכה. כולם סביבי נופלים שדודים עם מחלות מעיים ושפעות ואני מביטה מהצד ושמחה שדילג עליי. אבל דווקא פה, ביבשת שכ״כ חיכיתי להגיע אליה זה תפס אותי וחזק! לא היה כדור שפסחתי עליו כדי להעביר את הצרה: מאקמול צינון (יום ולילה) לסינופד, נוסידקס ואספירין. כלום לא עזר. רק חולשה ורצון עז לישון עוד ועוד. למעשה הכל התחיל באורי שהעביר לגליה והאחרונה העבירה אליי. כל האחרים קיבלו את השפעת ״בקטנה״ ואצלי זה פשוט לא נגמר. חלפנו מג׳רויס ביי (ביום הראשון עוד תפקדתי) למירימבולה ומשם ללייק אנטרנס- ואני עדיין במחלה. כל יום בטוחה שמחר זה יעבור. במחשבות הטורדניות כבר הספדתי את עצמי בטקס צנוע וביקשתי מיותם שימשיכו בטיול בלעדיי ״כי זה מה שאני הייתי רוצה״. וכיאה לחולה סופנית אמיתית הבטחתי לעצמי ולילדים שכשאבריא (״אם אבריא״) נלך כולנו למסעדת דגים שווה ונאכל את הדג הכי טוב שיש במסעדה. ואמיתי, אני בדכ טיפוס אופטימי. פשוט לא מכירה מה זה להיות חולה. יותם מצידו לקח פיקוד ותפקד  כאבא ואמא גם יחד (כמובן במסגרת היכולות הגבריות שלו). כל תכניות הטיול באיזורים שהיינו בוטלו לאלתר ומלבד שיטוט בחופים סמוכים למקומות שישנו בהם הוא היה צריך להעביר איתם ״ימי בית״ שלמים. וכשהבית הסתכם ב20 מ״ר זה לא פשוט כלל… אתמול, כשיצא איתם לבריכה המקורה של המלון שאנו לנים בו כרגע, זיהיתי שקט בדירה והחלטתי לנסות לקום מהמיטה. ככה מבלי שיבקשו ממני ״פרוסה עם משהו״ אוכל לראות אור יום מחוץ למיטה. לא אכלתי כמה ימים וחשבתי שעכשיו זו הזדמנות. ובכן, הדירה נראתה כאילו זה עתה יצא ממנה פורץ (שגם אכל צהריים). שאריות של צלחות עם אוכל/בגדים/צעצועים/ספרים/נעליים/טישו ושאר ירקות. רגע אחד חולה וכבר בלאגן שאינו נגמר. אבל מה זה חשוב? העיקר שהילדים והאיש בסדר. אמרנו לשחרר לא? אז אחרי 5 ימים זה קרה. הצלחתי לקום מהמיטה בלי לרצות לחזור אליה ואפילו תכף לחזור לסורי ולהכניס מכונות/מייבשים/מדיח ולקפל כביסות שהצטברו (אם כי ברור שעשיתי מכונות גם כשהייתי חולה!). והתאיבון, ברוך השם, לצערי חזר (אם קודם היה נראה שממש רזיתי בימים האלו, אז כנראה שזה היה מאוד זמני), אז הערב, לנוכח העובדה שהחיים בחרו בי בחזרה נלך למסעדת דגים שווה🐟🐟!! הבטחתי ולכן אקיים.