קטן הוא ודל הוא חדרי

שבועיים בניו זילנד זה זמן טוב לתאר קצת את ההתנהלות עם מוטורהום (אוטובית). ניתן לומר שזה בית (יש ספות, ארונות, מיטות, מטבח, שירותים ומקלחת) על גלגלים. בגדול זה התיאור המדוייק והשם גם מסגיר את זה. עם זאת זה לא מתקרב לתאר את המורכות והדקויות של החיים בכלי רכב זה. אז להלן ריכוז התנהלויות, תובנות ואנקדוטות מהחיים בקופסאת שימורים:

נתחיל בשאלה מה יותר שווה או מה יותר כיף, אוטובית או רכב ומלונות? אגיד שהחוויה שונה. יש יתרונות ויש חסרונות אבל בסך הכל החווייה חיובית אך עם זאת מאתגרת.

הדאגה הראשונה והעיקרית שלנו ובעיקר של עידית הייתה איך נאכסן את כל הציוד. יש לנו מזוודה קשיחה גדולה, שלושה צ׳ימידנים, שני תיקי גב גדולים, גיטרה, שש טרוליז קטנות ושישה תיקי גב וכולם מלאים כל טוב. בפוסט קודם תיארנו איך נשמנו לרווחה כשגילינו שיש מלא מקומות אכסון. אבל במשך הזמן מתגלים עוד כל מיני מקומות ויצירתיות במציאתם. למשל המיקרו התגלה כמקום אכסון טוב לעגבניות וחסה. התנור גם הוא מכיל היום מספר כלים. חוץ מזה גילינו שיש כלי מטבח שאנחנו לא משתמשים בהם ולכן הם הועברו אחר כבוד לאחד ממיכלי האכסון הפחות נגישים שם יעבירו את הזמן בלי לתפוס מקום אכסון זמין (גם פה הנדלן הטוב יקר מאוד).

עוד בהקשרי אכסון יש את סוגיית הייבוש. ניו זילנד מדינה גשומה ומעוננת כך שחבלי כביסה לא כל כך רלוונטיים. עכשיו כשמשפחה של שבע נפשות הולכת לבריכה ואז להתקלח יש 14 מגבות ושבעה בגדי ים ליבש. היות ועידית טוענת שלא מכניסים בגדי ים למייבש ומגבות לא מכבסים כל יום, צריך למצוא מקום לייבש את הכל. ככה אנו מוצאים את עצמנו בקרוואן עם חבל תליה באמצע ומגבות על כל זיז או גב של כסא.

גם אוכל הוא עניין למחשבה. המקרר קטן עם מקפיא מיניאטורי. אז קונים כל יום קצת. בשר קונים רק ליום הקרוב. מצרכים יבשים קונים קצת יותר אבל הכל עם חשיבה על מה נבשל ונאכל בכל ארוחה. בקיצור חיים כמו בתקופת הצנע.

בגלל שיש מלא דברים שצריכים במשך היום, צעצועים, אוכל, סרטים וכל השאר הגדרנו נוהל סקיור (כלומר נוהל אבטחה). לכל דבר יש מקום בארון או מגירה מוגדרים. לכל ארון ומגירה יש מנגנון נעילה. עידית מפקחת על נוהל סידור הדברים במקום כשבסופו נועלים את כלל חללי האכסון. אורי אחראי על נעילת המקרר וכל ילד מקבל אחריות בהתאם למצב רוח שלנו ושלהם. אני בזמן הזה בודק מבחוץ שהחשמל מנותק ומגולגל לתוך המקום שלו, שכל מקומות האכסון החיצוניים מאובטחים ושאין חיבור חיצוני אחר לרכב. בקיצור עבודה. 

גם שירותים זו עבודה. אמנם יש מקלחת ושירותים באותו חדר, או ליתר דיוק באותו חלל של 80 ס״מ על 50 ס״מ, אבל זה לא כל כך פשוט. בהתחלה עוד חשבתי שיהיה מעולה לשבת בשירותים על האסלה ותוך כדי…גם להתקלח. ככה לא צריך לנגב💩. בתכלס מאוד צפוף ואין הרבה מים ויש מקלחות בפארקים השונים אז מקלחת ירדה מסדר היום. לגבי שירותים אז הגדרנו נוהל. קקי מחוץ לתחום למעט מקרים ממש דחופים וגליה. פיפי בשאיפה גם לא אבל בלית ברירה המשתין נדרש להוציא את סל הכביסה מהחדרון (כמובן שבזמן שלא משתמשים החדרון הופך לשטח אכסון רלוונטי), נכנסים בהתקופפות מתחת לחבל ייבוש בגדי הים והמגבות ורק אז ניתן לפתוח את האסלה ולבצע. בסיום יש להוריד מים ולסגור את פתח המיכל כדי שלא יכנס ריח רע לאוטו. בכל יומיים שלושה כמובן שצריך לרוקן את מיכל השירותים הכימיים ומי אחראי על זה? כמובן שאני. תכלס עבודה חרה.  

אם מדברים על נהלים אז כמובן שיש גם נוהל שינה ומקלחות. אז ככה: בשעה הייעודית עידית מכינה לכל אחד (כולל לי ולה) שקית עם מגבת, בגדים וסבון/שמפו/מרכך. כל אחד הולך למקלחת וגליה מצטרפת אלי או אל עידית. בחזרה כולם עם פיג׳מות יושבים באזור הישיבה של הנסיעה בזמן שפותחים את המיטה הגדולה שבסלון/פינת אוכל/חדר משחקים. במיטה זו ישנות יעל שירה וגליה. את המצעים מורידים מהמיטה העליונה שמעל תא הנהג. לאחר שזו מסודרת פוחים את המיטה שלנו שנמצאת באזור בו ישבו הילדים עד עכשיו ולכן כולם עוברים למיטה הגדולה. שוב מצעים מלמעלה וסידור המיטה. עכשיו כשהכל מוכן לשינה (המיטה של עידו ואורי מסודרת כל הזמן) או שכולנו צופים בסרט ב dvd במיטה של הבנות או שמפזרים את ההפגנה וכולנו הולכים לישון.

הדבר האחרון עליו אדבר הוא קצת על חוויית הנהיגה, הרי בסופו של דבר זה אוטו, ליתר דיוק משאית. את קורס הנהיגה בצד שמאל עברתי באוסטרליה במשך שלושה חודשים וטוב שכך. מסתבר שלנהוג במשאית דורש עוד קצת חשיבה ובעיקר הבנה תלת מימדית של הגודל של הרכב אל מול הסביבה. בעיקר צריך לשים לב בשבילים צרים שלא לרמוס מכוניות שבאות ממול ובאותו הזמן לא לרדת לשול ב90 קמ״ש. ואז יש את עניין הגובה. שלושה מטרים ועשרים זה גבוה. ברוב הגשרים ותחנות הדלק זה עובר אבל לפעמים בפארקי קרוואנים מישהו החליט לשים בית עם גג שבולט קצת ונראה יפה מבחינת עיצוב אבל העניין הזה לא תואם את הגובה של הרכב. מעבר לזה יש קבינה של נהג משאית מה שהולך מצויין עם הזקן וכרס הבירה שלי. כמובן שמיד יש מלא ניירות ובלגן על הדש-בורד כיאה למשאית. והכי מגניב זה הגה גדול ובזווית נמוכה. העניין הזה מחייב בפניות לרכון קדימה כדי להגיע למיקדימה של ההגה וזה לגמרי מגניב. תמיד רציתי להיות נהג אוטובוס או משאית בגלל הקטע הזה. חניות הן תמיד כפולות או במקביל למדרכה גם במקומות של חניה בניצב כי אחרת נבלוט לתוך הכביש. בכבישים כל קרוואן שעובר ממול מנופף לשלום במעין אחוות לוחמים ויש די הרבה בכבישים. דבר אחרון שקשור לנהיגה הוא פניות בנסיעה איטית כמו ביציאה וכניסה לחניה. פה צריך לחשב את קוסינוס הזווית כדי לא לפגוע עם הזנב של הרכב במשהו (כשהרכב פונה ימינה הזנב יוצא שמאלה כי הגלגלים האחוריים באזור מרכז הרכב). בקיצור ולסיום נהיגה במוטורהום זה להרגיש גבר וצריך לעשות את זה כמו סקס של קיפודים – לאט ובזהירות.