בואנקה גילינו שמרתון קווינסטאון מתרחש בדיוק בשבת שאנחנו שם. איזה מזל שהחולצה ומכנס הריצה האהובים עלי בדיוק סיימו כביסה ושהנעליים שלי כחדשות. אוכל לקום שוב פעם בחמש בבוקר ולהסחף באדרנלין של חברי הרצים, אריח את זיעתם, ארטב ממים שאחטוף בתחנות הרענון, אוכל/אשתה את הגועל הזה שנותן אנרגיה לגוף ואהיה בשנית בחווייה הזו של מרתון. ושוב אנו נמצאים 200 מטרים מנקודת הפתיחה של המרוץ. אם הייתי איש מאמין הייתי רואה בזה סימן משמיים. ככל הנראה מישהו מסמן לי שזה היעוד שלי. לרוץ מרתון. המזל שלי זה שאני איש לא מאמין ולכן כדרכי בקודש כמובן שכל זה לא יקרה. הנעליים כחדשות ולא בכדי, הרי אני לא רץ גם אם גליה נופלת מנדנדה בגינה הציבורית. והחולצה והמכנס נקיים ומוכנים לקפיצת הבנג׳י שאני מתכנן ליום המרתון. אז בעצם אולי אני זה שמסמן למישהו שם למעלה שאין מצב. בסופו של דבר ראינו את המרתוניסטים בדרך מהאוטובוס לבנג׳י וגם אחרי חמש שעות כשהלכנו עם שקית מפוצצת בהמבורגרים וצ׳יפס בדרך לפיקניק בעיר, נופפנו לשלום ועודדנו את הרצים תוך שאנו מפלסים דרך ביניהם לכיוון הארוחה הדשנה.
הגודרים 