21.11
ההפלגה למילפורד סאונד היא אחת ה״must do ״ הידועות בניוזילנד והיא למעשה האלטרנטיבה היחידה לראות את הפיורדים של מילפורד סאונד מבלי לעשות טרק של 4-5 ימים עם עשרות קילומטרים. מבחינתי גליה היא תירוץ מעולה למה בחרנו בהפלגה ולא בטרק. הזמנו כרטיסים לאניה הבינונית ולא הגדולה, על פי המלצות, ולקחנו את זאת שנותנת לנו גם ארוחת צהריים שכן הילדים רב הזמן רעבים במשפחה שלנו. הלכנו על ההפלגה של הצהריים (12:30), על אף שהיא יקרה יותר וזאת כדי לנסוע את הדרך מהעיירה שישנו בה מבלי להשכים ב5 בבוקר כמו האחרים. בקיצור איך יותם אומר? טיול לוקסוס! הדרך לשם מרהיבה לא פחות מהפיורדים עצמם. הרים מושלגים, שדות ירוקים ומשטחים עצומים עם פריחה של הפרח שנפוץ בכל המדינה: דומה מאוד לתורמוס בצבעים של סגול, ורוד וצהוב. הייתי שמחה להביא כאלו לגינה שלנו ואני בהחלט הולכת לחפש זרעים ולהביא לארץ. בדרך עוצרים ב mirror lakes שאלו אגמים דמויי מראה נחמדים. חשבנו שנספיק לעצור בעוד נק בדרך אבל הגענו לחניה של הטרמינל ממש ברגע האחרון להפלגה. לשמחתנו מזג האוויר מאיר לנו פנים וכל סיפורי הבלוגים האחרים על גשם שלא פוסק במילפורד לא מתקיימים. מלבד רוח עקב התנועה של האוניה, המזג בחוץ מושלם. שמש נעימה ולגמרי מאפשר להיות בחוץ כל השיט. הנוף עוצר נשימה. פיורדים, למי שלא יודע, זה עמק צר ועמוק בין הרים שנוצר בד״כ מקרחון שחצב בסלע ויכול להגיע לעומק של 1000 מטר. ההפלגה עצמה מתחילה בין הפיורדים המרהיבים ויוצאת בסופו לים הפתוח. בשלב מסויים התחברנו עם הקפטן של האוניה (שפנה אלינו בשאלה מאיפה אנחנו וכך התחלנו שיחה נחמדה) וכך הוא דאג לעדכן אותנו ללכת לכיוון הנכון בספינה כשהוא צופה לראות ליוויתנים. 2 ליוויתנים עשו לנו מופע קפיצות נחמד לכל תשואות הקהל. ולמרות שראינו מאות (!!) באוסטרליה אנחנו שוב מתרגשים. קודם לכן חבורה של דולפינים ליוו את האוניה ומיותר לציין שכלבי ים על הסלעים כבר לגמרי לא מרגשים אותנו… הבנות זוכות לסובב קצת את ההגה של הספינה וכשההפלגה מסתיימת כולנו עייפים למדי, מדדים לכיוון האוטובית ומתכוננים לנסיעה לא קלה חזרה לעיירה TE anua. הדרך לפיורדים היתה ירידה אחת ארוכה ותלולה, דבר שלא הניח את מנוחתו של יותם כל השייט בידיעה שהעליה חזרה הולכת להיות לא פשוטה לאוטובית הלא צעיר שלנו.
אכן לא היה קל. אחרי כל כמה ק״מ טיפוס נאלצנו לעצור לתת למחוג החם מנוע לרדת חזרה למצב נורמלי ורק אז להמשיך. נסיעה של שעתיים הפכה לשלוש ועל זה יש להוסיף את הדרך הלוך. השיא היה לחצות את המנהרה של 1.3 ק״מ שכל כולה טיפוס תלול בתוך ההר כאשר התנועה היא חד כיוונית. כשאנחנו עוברים עוצרים את הרכבים מהצד השני ולכן אין נתיב עקיפה או משהו כזה. במקרה שאנחנו נתקעים זה לא נעים בכללללל. המעבר במנהרה לא עבר חלק, המנוע התחמם והתחמם והרגשנו שעוד רגע אנחנו נתקעים. ממש ספרנו את המטרים עד סיום הטיפוס וכשזה הסתיים ויצאנו מהמנהרה נשמנו לרווחה ועצרנו בצד רק כדי להרגע. ולמי ששואל: אין טעם ליצור קשר עם חברת ההשכרה שכן זה אוטו לא צעיר ואין עוד אחד כזה עם 7 מושבים לתת לנו. זה רק להחליף מנוע דבר שיכול לתקוע אותנו ימים שלמים במוסך וברור שלא על מוסך היינו רוצים לבזבז את הזמן שלנו. מתנחמים בזה שהאיזורים התלולים מאחורינו וממשיכים הלאה. עשינו עוד עצירה באיזור עם קרח שאפשר להגיע ולטפס אליו ועוד אי אלו נקודות נוף ואנחנו חזרה בעיירה.
Mirror lakes:
בדרך למילפורד סאונד:
תמונות מההפלגה:
הגודרים 