26 בנובמבר 2017 – הגודרים

22-25.11

הכביש ״דרך הנוף הדרומית״ מתחיל בעיירה טה-אנו וממשיך עד העיר דנידין. יצאנו בבוקר מטה-אנו במטרה להגיע הערב לבית המארח השני שלנו במסע ובלי הרבה מאוד תכניות לדרך באותו יום. עוצרים איפה שיפה. עצירה ראשונה היתה ב clifden suspension bridge אורך הגשר 115 מטר והוא נמתח מעל נהר waiau. לקח 3 שנים לבנות אותו וב1899 הוא נפתח למעבר כרכרות. הילדים תוך דקות גילו שאפשר לטפס על החבלי ברזל שמחזיקים את הגשר וניסו לייצר להם המשך למסלולי האקסטרים מקווינסטאון. משם המשכנו לנק תצפית על החוף בשם McCracken rest ומשם ל monkey island, אי קטן, קרוב לחוף שבעבר השתמשו בקופים כדי לגרור את הספינות לחוף. כמובן שלילדים סיפרנו שיש עדיין קופים, מה שעודד אותם לרדת רגע מהמוטורהום כדי להשקיף על האי בזמן שאני הכנתי את ארוחת הצהריים. כמובן שלא נרשמו קופים והאמון של הילדים בנו אבד. לקראת ערב הגענו לעיר invercargil לעצירה זריזה בלשכת התיירים לאסוף מידע להמשך הדרך ומשם למארחים שלנו. לא ארחיב בבלוג יותר מידי רק אספר שהזוג, חוואים מבוגרים ונחמדים עד מאוד, עשו כל שביכולתם כדי שנרגיש בבית ושמחו מאוד לארח אותנו. ארוחת ערב נחמדה (ב18:00 כשעדיין לא היינו רעבים. אח״כ הילדים עשו השלמות במוטורהום), דיוויד נתן לשירה לנגן באורגן שלו וגם ניגן לנו להשלמת האווירה, גליה האכילה את הכבשים הקטנות חלב מבקבוק. רק ש…הבית היה חנוק מידי, החדרים לא מאוד נוחים והרגשנו שלא בנח לחלוק עם הזוג המבוגר את חדר האמבטיה והשירותים , כך שכולנו רצנו למוטורהום כל הזמן. הבנות ישנו לבד ברכב (שחנה בחוץ כי היה גבוה מידי מכדי להכנס לחצר הפרטית). בקיצור לא היה מוצלח במיוחד (ואת התיאורים הפיקנטיים שלי שחלקם לקוחים מסרטי אימה אשאיר לדמיון של הקוראים). למחרת קמנו ונסענו ל Bluff וכמובן שהצטלמנו בנק הדרומית ביותר בניוזילנד המיושבת. כולל שלטים עם המרחקים לנק׳ שוות בעולם. 4800 מטר לקוטב הדרומי. ירושלים לא בשלט. ממשיכים מזרחה, לאורך החוף הדרומי של ניוזילנד. כל האיזור הרבה פחות מיושב וגם הרבה פחות מתוייר משאר האיזורים ביבשת. בעיקר נופים של חוות חקלאיות, אינסוף כבשים ופרות, גבעות ירוקות וחופי ים עצומים רק בשבילנו. נכנסנו לאיזור שנקרא ״קטלינס״ שידוע בעיקר בחיות הים הנדירות שלחופיו. עצירה ראשונה ב Waipapa point, טיול קצר למגדלור יפיפה וממנו ניתן לראות אריות ים שרועים על החוף. כמובן כדי שיהיה לנו ״וי״ על אריות ים בטבע ירדנו כולנו אל החוף כדי לפגוש אותם פנים אל פנים. הראשון היה ישנוני למדי.תוך כדי הקפדה על החוק של ״10 מטרים מחיה ישנה ו 20 מטר מאקטיבית״ עשינו סלפי עם אריה ים. בדרך לאריה השני שפגשנו הילדים אספו צדפות צבעוניות וגדולות והאריה השני כבר היה הרבה פחות ישן מהקודם. הוא נתן לנו נעמה חזקה וסוף סוף יכולנו לדעת ״איך עושה אריה ים״ שכן עד אותו רגע הדעות היו חלוקות. חזרה לאוטובית. ארוחת צהריים בחניה לנוף החופים היפים. הילדים צובעים מנדלות ואנחנו מכינים את האוכל. עצירה אחרונה לאותו יום היתה ב Curio bay. שם ישנו יער גשם מאובן בן 170 מיליון שנים! מדובר בתופעת טבע ייחודית. בשלט במקום נרשם שיער העצים המאובן הוא שריד ליער הגשם האדיר שכיסה את ניוזילנד בשנים שהיא עוד היתה מחוברת ליבשת. פעילות וולקנית והצפות צמצמו את שטחה של ניוזילנד והיער נקבר תחת אפר וזרם בוץ. יותם והבנים ירדו למטה לחוש מקרוב את גזעי העצים המאובנים ואני שוטטתי ביער הקסום שממול. נמשכתי בעיקר לציוץ מיוחד של ציפור שלא יכולתי שלא להקליט ובעיקר לרצות לשמוע אותו שוב ושוב. (הבנות שקצת שבעות מנק׳ תצפית נשארו להמשך צביעה בחוברת במוטורהום). התמקמנו בקמפינג בהמשך הדרך. הבנים גילו את משחק ה risk בחדר משחקים הצמוד ואני והבנות מנסות לראות ״פרוזן״ באוטובית ולא כ״כ מצליחות כי הדיסק נתקע.

את הבוקר התחלנו בנסיעה למפלים חביבים בשם McLean falls, מסלול של 40 דק ביער קטן ויפה ובסוף מגיעים למפל מרשים. גליה לא מתרשמת, סף הקיטורים שלה עולה וצריך לשדל אותה ללכת. ממשיכים מערבה לSurt bay לתצפית על חוף שקט וגם שם פוגשים באריה ים מנומנם מתחרדן לו בשמש. מי היה מאמין שאריות וכלבי ים הופכים לדבר שבשיגרה עבורנו ?( כמו ליוויתנים וקנגרו באוסטרליה). מדהים בעיני. עוצרים לצהריים בעיירה awaka במסעדה ה״מועדפת ע״י המקומיים״ על פי הלונלי. במקום ריהוט עץ כבד וסבא נחמד שמנהל את המקום שדי מופתע לראות משפחה עם חמישה ילדים אצלו במסעדה. שבעים ומרוצים ממשיכים לנק הלפני אחרונה להיום: Nugget point גליה (שבד״כ אוהבת נגטס) כבר ממש שבעה מטיולים ומסרבת לרדת מהאוטו. אף אחד מאיתנו לא מוכן לפספס את הנקודה הזאת וכך אנו סוחבים אותה איתנו כשרב הזמן היא בוכה ומקטרת שנמאס לה מטיולים והיא רק רוצה להיות באוטובית. המגדלור שבקצה הגבעה מרוחק כקילומטר מהחניה והנוף מלמעלה עוצר נשימה! איים איים כמו מטילי זהב פזורים בים, מים תכולים ועשרות כלבי ים משתעשעים על החוף למטה. אחת הנקודות היפות ביותר שהגענו אליה ביבשת. כ100 מטר מהחניה של ה nugget ישנו חוף שנקרא roaring bay שמשמש מושבה לפינגווינים צהובי העין. עקב פגיעה בבית הגידול שלהם מדובר בזן נכחד ונדיר של פינגווינים. מאפיין אותו פס צהוב המקיף את ראשו מסביב לעין. שלושת הבנות נשארו ברכב ואני יותם והבנים הסתתרנו בבקתה (ואח״כ מחוץ לה) בהמתנה שיגיעו. עידו התייאש ראשון וחזר לאוטובית, אני אחריו ורק יותם ואורי שהתעקשו וחיכו שם קרוב לשעה שלמה זכו לראות את הזן הנדיר ! הבנתי שבהמשך המסלול יש עוד מושבה שלהם. מקווה שמי שלא ראה יראה שם. שמחים בחלקנו הגענו לקמפ הכי פשוט (וזול) שישנו בו עד עכשיו במקום שנקרא kaka point. גן משחקים קרוב יש, הילדים נעלמים לשעה ארוכה ואני ויותם יושבים עם הכוס יין שלנו מחוץ לאוטובית ונחים. רק אנחנו וציוץ הציפורים. החיים, אפשר לומר, די טובים בסה״כ. ביום האחרון שלנו בדרך הנוף הדרומית נסענו היישר עד דנידין. למעט עצירה אחת באגם חביב לארוחת בוקר במטרה להגיע לקמפ מוקדם ולאפשר לילדים יום לימודים. התמקמנו בקמפ של top10 מקסים עם שולחנות משחק צבעוניים פזורים ברחבי הפארק, בריכת שחיה מחוממת, מגרש גולף וחדרי משחקים לילדים. פגשנו את המשפחה האוסטרלית/הולנדית שזה כבר הפארק החמישי(!! ) שאנחנו חונים אחד ליד השני והבנות שיחקו ביחד עם הבנות שלהן בבריכה עד מאוחר… הילדים צופים ב״מת לחיות 2״ ולילה טוב.

Surat bay:

curio bay: