הימים ארוכים. אנחנו קרובים לקוטב הדרומי ומחשיך רק ב10 בלילה כך שאפשר להספיק די הרבה ובפועל יש ימים שהילדים עוד ב9 בערב בגן שעשועים ועוד לא התארגנו על מקלחות וארוחת ערב. ציפינו לקור כבד באיזור כ״כ דרומי הזה (רק המחשבה על הקרבה לאנארטיקה מעבירה בי צמרמורת קור) ובמתנה קיבלנו שמש נהדרת ומזג אוויר חמים ונעים. והכל כ״כ יפה מסביב. מזה זה יפה? מדהים! שמעתי כבר מישהו אומר שבטח אלוהים קבע את המשרד שלו בניוזילנד. אחרת איך אפשר להסביר את היופי הזה? אנחנו כבר חודש ושבוע במדינה המדהימה הזאת ועדיין נפעמים מהנוף. טוב, לא כולנו, אבל את רובנו זה עדיין מרגש. האיזור שאנחנו נמצאים בו כרגע ״קטליס״ פחות מתוייר מהאחרים ואני לא מפסיקה לקרוא "ואוו" בכל פעם שהרכב פונה לשביל חדש ונוף נוסף נגלה לעיני. הגבעות הירוקות עם הכבשים והפרות, שדות ע״ג שדות חקלאיות, בתים קטנים וציוריים עם גינות מטופחות בצידי הדרך והטבע הפראי בהתגלמותו. בכל חוף שעוצרים אריות ים, כלבי ים ובשעות המוקדמות של הבוקר והשקיעה גם פינגווינים. ציפורים נדירות עם ציוץ מיוחד בכל יער, מפלים, יערות שנראים כמו לקוחים מסרט פיות קסומות, כל זה עוטף אותנו ומוגש לנו באהבה. רק לצאת ולקחת. לנשום את הטבע ולחבק אותו חזרה. לאחרונה גם התחלנו לשחרר (הגיע הזמן לא?) וכשאנחנו רואים גלריה/חנות/ תצפית יפה אנחנו פשוט עוצרים. דווקא בגלל שזה לא היה בתכנון. מי שלא רוצה לרדת נשאר במוטורהום. לא כולם חייבים לחוות את הכל. גם החיים במוטורהום קיבלו סוג של שיגרה מבורכת. יותם יקום ראשון ואני אחריו. את הקפה הראשון נשתה שנינו לבד ואז נלחץ מזה שכבר מאוחר ונעיר את הילדים בזריזות. את ארוחת הבוקר נעשה איפשהוא בטבע. בין מפל אחד לשני, אולי על שפת אגם או בצל הר. אח״כ נטייל. ברגל, ברכב ונעצור לצהריים. הבית שלנו איתנו לכל מקום. יותם יפתח את הגז ואני אבשל. אף פעם לא משהו מסובך מידי. מקסימום 10-20 דק הכנה. ואז נמשיך במסע. נשתדל למצוא את הקמפ ללילה סביב 17:00-18:00 אחהצ. שיהיה קצת זמן מנוחה לפני מקלחות וארוחת ערב. הילדים יגלו מה יש לפארק (או לסביבתו) להציע להם בתחום הוצאת האנרגיה שהצטברה בנסיעה ( אומגה/ כרית קפיצה/טרמפולינה/ כביש נח לנסיעה בסקייטבורד הכל מתקבל בברכה) ואני ויותם נתלבט אם היום קפה של אחהצ או בירה סיידר קרה ואולי יין וגבינות. בארץ אנחנו כמעט ולא שותים יין, ופה עשינו לנו מן הרגל נעים. כוס יין אדום אחה״צ, בד״כ עם מפת ניוזילנד פרוסה לתכנון המשך מסלול ובעיקר בלי ילדים סביבנו. הערב יהיה סביב מקלחות וארוחת ערב ובסופו הילדים יבחרו סרט שיצפו בו כולם ביחד בחלק האחורי של האוטובית. לרב יותם יצטרף אליהם ואני אתפנה לבלוג. לכתוב. לנהל את יומן המסע הזה שהולך ומסתיים. למעשה היום בעוד 3 שבועות אנחנו בבית. חלקנו סופרים לאחור. הגעגועים והרצון לחזור לשיגרה בוערים בהם. חלקנו עצובים שהמסע עומד להסתיים. טוב, זה עדיין לא פוסט פרידה אז מעדיפה שלא לדבר על הסוף. יש עוד מלאאאא זמן הרי 😏
לילה טוב מהעיירה עם השם הכי מוזר שפגשנו : kaka point. 💩😀
הגודרים 