איזו מין שלווה ולא עושים שום דבר ( Densey's pass)

28.11-1.12

אנחנו נמצאים עכשיו במעבר ההרים בשם דנסי בעמק וואיטקי. על המקום שמענו דרך הבלוג של משפ׳ בך כץ שטיילה לפני כמה חודשים ואני שואבת לא מעט מידע/ רעיונות ואפילו השראה מהבלוג שלה. את המקום מנהלים זוג אמריקאים בשם מרג׳י וסקוט, סקוט יהודי ומרג׳י נוצריה מאמינה ושניהם ביחד מאוד אוהבים את ישראל (אחד מהבנים שלהם אף התגייר, עשה צבא וחי בירושלים). הם טיילו בניוזילנד, התאהבו במקום והחליטו להיות בעלים של קמפ. הם קנו את המקום לפני 8 שנים ומנהלים אותו באהבה גדולה. אני מנסה לבחור את המילים שיתארו את גן העדן שהם הקימו פה ומעט מתקשה. אני חושבת שלילדים שלי יהיה קל יותר לתאר שכן המקום כאילו הוקם לכבודם. ובכל זאת, יש פה כל מה שהם חלמו עליו בטבע: כר דשא עצום ומטופח במרכז הקמפ שבנוי למשחקי פריזבי / כדורגל, אומגה ארוכה ומפחידה שרק בליווי מבוגרים ומפתח מיוחד מהמשרד מותר לגלוש, נדנדת חבל טרזן מעל נהר שוצף שהילדים לא יכולים לעזוב, מתקני שעשועים כולל טרמפולינה, מקום מיוחד לעשות מדורה, חדר משחקים עם מסך ענק ולמעלה מ300 סרטי DVD לבחירה, והשיא של המקום הוא בריכת המים הטבעית שצמודה לפארק אשר הקפיצה מצוק בגובה 8 מטרים היא האטרקציה העיקרית של הילדים. (לא להורים עם לב חלש כלל!! ) בקיצור הגענו למקום הפסטורלי הזה ותכננו להשאר לילה אחד אבל לאור התחנונים של הילדים והשלווה שהמקום הזה משרה נשארנו שלושה. הילדים פגשו פה משפחה אמריקאית מקסימה עם 4 ילדים בגילאים דומים להם שנמצאים פה כבר 6 שבועות!! (הם סוג של מתנדבים פה או משהו כזה) ופשוט נהנים מכל רגע אחד בחברת השני. משחקי כדורגל, צפיה בסרטים, תעלולים באגם מעסיקים את כל החבורה ואנחנו כמעט ולא מרגישים אותם. אין פה קליטת וויפיי בכלל מה שהופך את המסכים הקטנים ללא רלוונטיים עבור כולנו ואת כל השהייה פה לתענוג צרוף. הבנות ישנות בבקתה עם אייבי (החברה האמריקאית) והבנים צופים בסרטים עד מאוחר בלילה בחדר הטלויזיה. אפילו גליה התחברה עם זואי הקטנה ואנחנו נהנים מאוד בחברת ההורים בריאן ואלי, שהחלום שלהם הוא איך לא: לעבור לגור בישראל! הם מכרו את הבית שלהם בארה״ב לפני המסע ובאפריל הקרוב הם כנראה יגיעו לביקור בישראל עם הילדים (עם תקווה להשאר) ונפגש שוב. הפרידה היתה ארוכה. עוד תמונה ועוד חיבוק ואפילו תקווה קטנה להפגש שוב בניוזילנד בהמשך הטיול (גם הם עולים צפונה), אין ספק שאף אחד מאיתנו לא ישכח את השהייה בדנסי פאס. עוד חוויה שתלך איתנו עוד שנים רבות.

להשאיר תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת גוגל

אתה מגיב באמצעות חשבון Google שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

מתחבר ל-%s