תגידי מה פה חשוב באמת?

בפוסט הקודם תארתי את השהיה שלנו בdensey's pass ודילגתי על הנסיעה לשם מדנידין. (28.11) נסיעה קצרה מדנידין על החוף המזרחי צפונה הביאה אותנו ל moeraki rocks, סלעים עגולים ויפיםשנפלו אל החוף והתעצבו ככל הנראה מפעולת השחיקה של המים. מראה יפה מאוד ובעיקר מצטלם נהדר! משם המשכנו ל kaitiki light house. לא רחוק מהמגדלור המקסים (בנוי כולו מעץ צבוע לבן) צועדים בשביל לאורך הצוקים שבחוף הים ומגיעים לתצפית על רצועת חוף יפיפיה. כבר בתחילתה פגשנו בשני פינגווינים צהובי עין. נעמדנו במרחק של מטרים ספורים מהם והבטנו בחיה המצחיקה. משם המשכנו לצעוד לאורך הצוק ונעצרנו בנקודה ובה מאות(!!) כלבי ים בכל הפוזות האפשריות: שוחים ומשחקים על הסלעים. אנחנו יושבים, שבעתנו, על הסלעים וצופים בהם ארוכות. נהנים מההצגה הכי יפה של הטבע! (מסוג הרגעים המשפחתיים הנעימים שאני מבקשת לנצור בזיכרון). משם המשכנו ישירות לקמפ שלנו בעמק וואיטאקי: Densey's pass holiday park עליו הרחבתי בפוסט הקודם.

במהלך השהיה שלנו בקמפ יצאנו לטייל באיזור העמק. (30.11) האיזור (צפון אוטגו) מכיל הרבה תצורות נוף מעניינות כתוצאה מפעילות וולקנית מלפני 30-50 מליון שנים. אחת מהן היא ה elephant rocks- סלעי ענק מפוזרים בשטח אדמה גדול שהכי כייף לטפס עליהם ולצפות בנוף מלמעלה. הילדים עוד הגדילו לעשות ושיחקו מחבואים בין הסלעים. ללא ספק מקום מושלם ל״מחבואים״. מהסלעים נסענו לעיר אומראו ולראשונה פקדנו את סניף KFC . הילדים כבר מזמן ביקשו ואני דחיתי את הקץ… בסופו של דבר לא היה רע בכלל. עשינו קניות מהירות בסופר ופה אחד ויתרנו על כל האטרקציות שלאיזור יש להציע כדי להספיק ולחזור לשלווה ולחברים שלנו בקמפ.

את הערב במחנה בילינו במדורה שהדלקנו ביחד עם משפחת אתינגטון (האמריקאים). הילדים צולים מרשמלו, עידו מנסה לנגן בגיטרה מבלי שיפריעו לו וכולנו אוכלים תפוחי אדמה ובצלים ישר מהמדורה. בשלב מסויים הילדים פורשים לנדנדת החבל שמעל הנהר ואנחנו יושבים ליד המדורה,לשיחה עם אלי ובריאן על הכייף שבטיול מהסוג הזה שאנחנו עושים. שיחה על ישראל, אמריקה וניוזילנד. אלי משתפת אותי בסיפור החיים שלהם (הבת הבכורה שלהם רייגן נפטרה מחיידק טורף תוך שבוע ימים מהרגע שחלתה,כשהיתה בת 10, לפני 5 שנים) ואנחנו מתרגשות ביחד עד דמעות. למעשה שתינו ילדנו חמישה ילדים בגילאים מאוד דומים רק שלהם אחת חסרה. 24 שעות ביממה חסרה . מהעבודה שלי מגיעות הודעות על פיטורים ושוב, על אף הקושי להפרד מאנשים שאני אוהבת, הסיפור של אלי ובריאן שם את החיים בפרופורציות ונותן משמעות אדירה למסע הזה שאנחנו עושים, כל המשפחה, יחד.

פינגווינים וכלבי ים:

elephant rock: