אדם צובר זיכרונות כמו נמלים

7.12

קמנו לבוקר מרגש במיוחד. היום נפגוש שוב את משפחת אט׳ינגטון (האמריקאים ששהינו איתם ביחד בדנסי פאס). קבענו להעביר יום של כייף ביחד בהנמר ספרינג, עיירת נופש שמרוחקת כשעה וחצי צפונית מקרייסטצארץ. במקום יש ספא עם בריכות בטמפרטורות שונות (מ28 ועד 46 מעלות)וג׳קוזי לרב מפוזרים ברחבי הספא וכמובן מתחם שלם לילדים עם מגלשות מים/אבובים/ נהר עם מים זורמים במעגלים. המקום פופולרי מאוד בחודשי החורף הקרים כשבחוץ מושלג וכל המקום מעלה אדים. אנחנו כמובן נהנים מהמקום ללא המראה החורפי ולמעשה מבלים עוד יום שלם במחיצת המשפחה המקסימה שהתחברנו איתה. אוכלים צהריים ביחד, רובצים ביחד בבריכות לשיחות על מה שהיה ומה שיהיה ובסוף מצטלמים שוב למזכרת ונפרדים, כל אחד לדרכו. לעידו ויעל (הרגישים שבחבורה) לא קל עם פרידות והם מצטרפים אליי לדמעות כשנפרדים לשלום. הבטחנו להפגש שוב ״בירושלים״ בשנה הבאה (זאת בהמשך ליום הדרמטי שהיה אתמול ובו הנשיא טאמפ הכריז על ירושלים כבירתה הרשמית של ישראל)! אני מנסה להבין למה אני כ״כ עצובה ומתקשה לשים את האצבע על הסיבה האמיתית. האם זאת רייגן, הבת שלהם שנפטרה והסיפורים אודותיה שלא עוזבים אותי, או העובדה שהיום בעוד שבוע אנחנו בארץ? אלו הם הימים האחרונים למסע. כשהגענו חזרה לעיר לכולנו העצב התחלף בעצבים. אני לא יודעת אם זה קשור למתח של החזרה, שחלקנו מצויים בו או סתם עוד ריב שיגרתי. כולם כעסו על כולם ועידו אף יצא בטריקת דלת החוצה וויתר על ארוחת הערב כשבדיוק התישבנו. כן, גם את הדלת של המוטורהום אפשר לטרוק. בסופו של יום הלכנו לישון אחרי יום עמוס חברים, חוויות ואמוציות.

8.12

היום הוכרז כיום עיר. הולכים להכיר את קרייסצארץ (בשעה שהכל פתוח). הלונלי פלנט שלנו ממליץ על מסלול הליכה בתוך העיר שעובר דרך כל האתרים המעניינם רק שהלונלי שלנו בן 7 או 8 שנים ולא מעודכן ברעידת באדמה הגדולה שפקדה את האיזור ואת העיר ב2010 ותכף שוב ב2011. רחובות שלמים נהרסו. אתרים שהוא ממליץ לבקרם אינם. אנחנו מאלתרים בין רחובות העיר, מנסים לראות את מה שניתן. מתחילים ברחוב רייגנט הצבעוני , ממשיכים דרך חדר הלגו שהילדים מאוד שמחו לפקוד והעבירו שם כמעט שעתיים בבניה, משם נכנסנו לתצוגה שלמה על רעידת האדמה במקום. סרטים עם עדויות של אנשים שהיו שם כשזה קרה, הסברים על ״כמה ואיך״ ומעט אופטימיות על איך מנסים להתרומם חזרה אחרי שני אירועים חזקים מהסוג הזה. אנחנו ממשיכים לארוחת צהריים במול קרוב ולמעשה כבר די עייפים. לא הילדים, אנחנו. אז עוצרים בגן השעשועים החדיש שנבנה בסמוך למרכז. הילדים נרטבים לחלוטין במשחקי מים שישנם במקום ואנחנו חוזרים לפארק שלנו למקלחות ושינה.

9-10.12

היום אנחנו נוסעים למשפחה המארחת האחרונה שלנו בטיול בשלושה ימים הקרובים. קודם לכן אנחנו מבקרים במוזאון חיל האוויר של ניוזילנד (״רק חמש דקות מקריסטצארץ״). הילדים מקבלים מיותם הסברים מפורטים על כל אחד מהמטוסים ועוד כל מיני תוספות כגון איך עובד מנוע סילון, במה הוא שונה ממנוע בוכנה ועוד כל מיני. מי אמר home schooling ולא קיבל ??😀

בסופו של הסיור הילדים מבקשים סיבוב על הסימולטור טיסה (על מטוס מסוג ״מוסקיטו״ ) שיש במוזיאון וכולם מרוצים. אחרי ארוחת צהריים זריזה במוטורהום בגן שעשועים סמוך אנחנו נוסעים למשפחת פארו שגרה כ45 דק צפון מערבית לקריסטצארץ. אנחנו פוגשים משפחה מקסימה: אנדרו וויניה הם בערך בני גילנו וככל שהזמן חולף אנחנו מבינים שיש לנו די הרבה במשותף. שני הבנים המחונכים להפליא שלהם: כיילב ואשר (כן אלו השמות המקראיים) בני 14 ו12 מהר מאוד מוצאים שפה משותפת עם החבורה העליזה שלנו והחגיגה גדולה. הבית יושב על 40 דונם אדמה ומלבד בריכת שחיה, אגם (להשטה של צעצועי השיט החשמליים של הבנים ושל אנדרו), ג'קוזי, מגרש טניס, בית עץ מגניב במיוחד שאפשר לישון בתוכו, חדר קולנוע אמיתי עם מסך עצום ושתי קומות של כורסאות נפתחות בנוחות, 5 פרות, 6 תרנגולים הרבה ארנבים שרצים בחצר וכלב אחד מקסים בשם fynn שגליה לא תעזוב בשלושה ימים הקרובים אפילו לא לרגע. אני ויותם זוכים לסוויטה מדהימה והילדים ישנים על מיזרונים ועל הספות באולם הקולנוע הביתי. מלבד יציאה קצרה לעיר הקרובה רנגיורה (שם זכינו להגיע בדיוק כשהתרחשה התהלוכה לכבוד הקריסטמס הקרב ובא) אנחנו מבלים את השלושה ימים ברביצה בבריכה, מנוחה, ארוחות ערב נעימות עם המשפחה (באחת מהן אנחנו אוכלים את אחת הפרות שגדלה אצלם בחווה בתצורה של סטייקים משובחים, יסלחו לי כל הקוראים הצמחונים 😱 )וערבים של שיחות מבוגרים בזמן שהילדים משעשעים את עצמם במה שיש לאחוזה להציע. מאוחר יותר אנדרו מראה לנו את ה״צעצועים״ האמיתיים שלו: 3 מכוניות ספורט חונות בגראג׳: פורש, פרארי ומקלרן. אלו כמובן רק מכוניות הפנאי. (מאחת מהן יש רק 3 בכל העולם) אני לא מתרגשת גדולה מרכבי ספורט אבל הבנים כמעט מתעלפים וכמובן מבקשים לשבת בכסא הנהג ולחלום… שלושת הימים שבילינו באחוזה אצל המשפחה היו שונים לחלוטין משלושת המקומות האחרים שהתארחנו בהם. אמנם הפעם לא זכינו לראות תרבות אחרת משלנו. לא חלבנו פרות, לא קפצנו מצוקים לאגמים ולא שמענו שוב עד כמה אנחנו ברי מזל להיות העם הנבחר ע״י אלוהים, אבל בהחלט רגעים כייפים ונעימים לסיום טיול ארוך. המעבר מ14 מ״ר לאחוזה היה לנו כמעט טבעי ובאותה מידה יהיה המעבר חזרה ללינה של לילה אחרון בהחלט במוטורהום מחר. אני צופה ערב מרגש מאוד מחר בידיעה שזו פעם אחרונה שכולנו ישנים יחד באוטובית וצריך להפרד. בקרוב פוסט/ים סיכום אז תתכוננו, זה הולך להיות ארוך 😟

Hanmer Spring:

Christchurch city center:

במוזיאון חיל האוויר:

אצל משפחת פארו:

ר

להשאיר תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת גוגל

אתה מגיב באמצעות חשבון Google שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

מתחבר ל-%s