זה שיר פרידה, אז בואי רק אמרי שלום

אני אומר תודה

ואת יודעת שחלום,

סופו להתגשם…

אני אומר תודה

ואחר כך נושק.

ימים אחרונים בהחלט במסע מוקדשים לסידורים אחרונים לפני החזרה. החזרה של המוטורהום, השכרת רכב רגיל, סגירת חשבון בנק, מתנות למי שלא הספקנו ועוד… הסוף כבר כאן וכולנו חווים פרידה. ארוחה אחרונה בפארק קראוונים, מקלחת אחרונה במקלחות משותפות, ארוחת ערב אחרונה באוטובית שלנו (הבנות ביקשו לשים מפה שיהיה חגיגי אז מצאנו סדין…) ולילה אחרון שישנים באוטובית. פעם אחרונה שמסדרים את האוטו לשינה, מתעוררים לבוקר אחרון. יותם יכין קפה אחרון ולילדים יעשה אימון בוקר אחרון על מזרון על הדשא ליד האוטובית. לא קל להפרד ממה ששימש לנו בית בחודשיים האחרונים ומכל הקונספט הזה של להיות ביחד 24/7 כמעט חצי שנה ברצף.

אח״כ מעבר לרכב קטן,״רגיל״ (כבר לא צריך לעשות ״סקיור״ לפני הנסיעה ואין מה שיעוף עלינו בכל פניה), בית שכור, וילה עם 3 חדרי שינה ופתאום יש מלא מקום, וחדר פרטי רק לנו, ומכונת כביסה ומייבש וכל מה שצריך אבל בעצם כל זה מיותר. מי צריך את כל זה?

הסתדרנו כ״כ טוב באוטובית שלנו.

חוסר שקט פנימי

ילדים שרוצים לקנות ולקנות

ציוד שצברנו שצריך לארוז

ילדים מבולבלים

עידו מתקשה להפרד מהמסע

גליה בוכה ש״רוצה כבר לבית בישראל״

אורי עצוב ולא מפסיק לחבק

שירה ויעל שעסוקות בארגון המתנות לחברות

45 שעות בדרכים מצפות לנו

מחשבות על החזרה ומה שמחכה לנו

המחיר האמיתי של הטיול עוד לפנינו

לימודים שצריך להשלים

מחשבות על סידורים אינסופיים שמחכים לנו בארץ

עבודה שלי שעברה לא מעט שינויים בזמן שטיילתי

מה הלאה?

יותם לא רוצה לשמוע על שום תכנית לטיול עתידי בשנים הקרובות (וגם לא רוצה ילד שישי). מה יהיה לי לעשות עם כל ה״אין למה לצפות״ הזה?

מסעדה בערב האחרון:

מאלתרים הדלקת נר שני של חנוכה:

פוסט פרידה של אורי

נופים מרהיבים ,חיות חמודות וכל אטרקציה מדהימה זה מה שחינו עליו חמישה חודשים.

אוסטרליה ניוזילנד ועוד כמה איים מרוחקים מהבית האמיתי.

יש חויות עוצרות נשימה וטיולים על הרי געש פעילים שביזכותם יש תחושת נעימות בבית.

אין אף דאגות הגורמות לנו לצאת מהחויה הבילתי ניגמרת הניקראת: ״טיול מסביב לעולם״.

בסוף הטיול הזה אנו נאלצים להיפרד: מקנגרו, קואלה, קרוקודיל, כלבי ים, פינגווינים, אריות ים, ועוד…

עצב רב חל בתוכי בטיסה מאוסטרליה, אבל לא יותר גדול מהעצב של לחזור הביתה. החויות שהיתרחשו לכול אחד מאיתנו ישמרו לנו בלב לנצח ותמיד ישאר חלל המיכיל אותם.

אין אפשרות ליחיות חיים טובים יותר ממה שעבר עלינו.

מדרוין אוסטרליה ועד קרייסצ׳רץ׳ ניוזילנד.

כל מה שאני אוהב חוץ ממישפחתי מרוכז בשני איים ענקיים ומרוחקים. מזכרות מכל העולם אך מאוסטרליה הכי הרבה. הרגשת ביתיות ומשהו קצת שונה. כל קרוקודיל כבר ראינו והבנו עליו אבל עדין משהו היה חסר שם, אבל מה? פיצרוי אילנד אי הקייקים. המקום בו המצאנו את: ״מצב קיק״. אמא ניסחפת על לב שונית המחסום ושירה מתפעלת את הספ לא ממש טוב. חילוץ נועז שלי ושל אמא מתוך לב השונית הגדולה אבל אומנם אמא צוחקת ואני מיתעצבן את אבא ועידו אי אפשר לעצור.

וויית סנדיי החולות הלבנים ובעית הרגלים.

לא יכולתי לעלות לטיול אז אבא נישאר איתי למטה. מגנטיק אילנד אי הקואלות. מתחיל בשייט נחמד וממשיך אל קואלות ויום הולדת ליעל. טיול קואלות ויום הולדת נחמד הוא מה שעשינו באי הזה. פריזר אילנד אי החול.

כל טיול מגיע לקיצו אבל כאן יש גם את האוטובוס הקופצני של קבוצתינו.

טיולים מעייפים ויפים שרובם ניגמרים באגמים קרים.

ניוזילנד אי ראשון.

אוקלנד מתחיל בלקיחת וילה גדולה ויום ההולדת שלי ושל שירה.

סקטבורדים ופינייטה מלאה בממתקים ויש עוד חלק נוסף במתנה אבל הגיע קצת באיחור.

בבוקר הולכים למיסעדת המבורגרים.

אחרי זה הולכים לעלות על מיגדל גבוה מאוד ולעשות כמה דברים על קצה המיגדל.

ניוזילנד אי שני.

בוקר אוכלים בבורגר קינג ורצים למעבורת.

יש מלא אתרקציות והאהובה עלי ״ג׳ט בוט״.

סירת מרוץ שעושה פעלולים וכמעט פוגעת באבנים.

טיול מיוחד וכיף מאוד ישאיר געגועים לשני האיים היפים והמרגיעים.

היה לי כיף מאוד להיות כאן ולחוות את החוויה הזו.