כמו חופים שים עוזב, אני עובר עכשיו ממך. אוסטרליה: פרידה

בעצב מסויים (עם הרבה ציפיה לבאות) אנחנו עוזבים מחר את היבשת המופלאה. בילינו כאן 3 חודשים או ליתר דיוק 91 ימים. עברנו 3 מדינות וטריטוריה אחת. 11,000 ק״מ של נהיגה, טיסת פנים אחת, שני רכבים, 28 בתים/בקתות/דירות/אתרים לאוהלים שונים ואינסוף עיירות וכפרים, 44 פוסטים, 5317 תמונות צולמו. רחצנו במפלים, חצינו נהרות, טיילנו בנחלים, צפינו באגמים, פסחנו יערות גשם, מערות, צפינו בשקיעות (חלילה לא זריחות) וכמובן רחצנו בחופים היפים בעולם. (כולל החוף עם החול הלבן ביותר בעולם), גלשנו (בחולות  ובגלים), שנירקלנו, חלקנו קפצו בנג׳י, טיפסנו על הרים, האכלנו תנינים, שטנו בקיאקים ובסאפ, חרשנו על הפארקים של הגולד קוסט. ראינו המון וכל זה רק פסיק ממדינה עצומה. לא חיפשנו להספיק ולעשות עוד וי על אתר. פגשנו אנשים מקסימים באמצע הדרך, עם חלקם נשמור על קשר וחלקם יהיו זכרון מתוק. האוסטרלים מקסימים. מסבירי פנים, מתעניינים ואכפתיים. אנשים שאוהבים את המדינה שלהם ואת הטבע. אוהבי ספורט מושבעים, לא אניני טעם גדולים מידי במזון אבל בעיקר ויותר מהכל מבסוטים מהחיים. כי הכל זה ״not a problem ״ ו no worries ״זה המנון לאומי.  במשך 3 חודשים לא נשמע צפצוף אחד בכבישים. שלווה. החיות שחלקנו קצת חששנו מהן היו טובות איתנו ואנחנו איתם חזרה (למעט הקרציות וזבובי החול, כמובן). את כל אלו פגשנו בטבע: קנגרו, וואלבי, קוואזרי, אופוסום, נחשים, ליוויתנים, כרישים, דולפינים, איגואנות קטנות וגם עצומות (לטאת דרקון), תנינים, פלטיפוס, קוקברה, טרמיטים, כלבי דינגו, עטלפים (בכל מיני גדלים) , פינגווינים, כל סוגי התוכים האפשריים, פרפרים עצומים וכמובן קואלות! וזה לא שלא היו תקלות בדרך אבל עם כולן התמודדנו בגבורה. אורי שבר רגל, לשירה וגליה נדבקו קרציות, עברנו גם שפעת ודלקת גרון שעברה כמעט את כולם (מלבד יותם ושירה), דלקת אזניים אחת (יעל), אצבע שבורה ביד (יותם, עדיין לא מטופל), נעקצנו בכל הגוף מזבובי החול המציקים (בעיקר עידית), נבהלנו מנחש באמצע המסלול ורצנו חזרה להורים לדווח (שירה ויעל), ונפצענו בקפיצות לבריכה ולים כשנחתנו לא טוב (שירה ואורי). וכן, היו (ויש עדיין) געגועים ומשברים ובקשה לחזור כבר הביתה כי קשה בלי הבני דודים/ הסבתות/ החברים. ויש גם התמודדות של כל אחד מאיתנו עם האינטנסיביות של טיול מהסוג הזה, מאובדן הפרטיות וה״זמן לעצמי״. אבל כל אלו הם לא כלום מול הכייף והרגעים הטובים שהיו לנו ביבשת. ארוחות עם שיחות עמוקות, ערבים שלמים של צחוקים (אחד על השני ועם השני), משחקי קלפים ופוקר אל תוך הלילה. חלקנו אוהל, מיטה ובקתות בגודל 15 מר. שעות של נסיעות בדרכים , בכל פעם מחדש הסתקרנו ביחד איך יראה הבית הבא שנגיע אליו. כמעט תמיד חיכתה הפתעה. לפעמים טובה ולפעמים פחות. עשרות פיקניקים בחיק הטבע ובתוך הרכב (לפעמים רק יצאנו לדרך וכבר נשמעו קולות הרעב מאחורה ותכף הסנדוויצים התחילו לזרום לאחור), בישלנו יחד, חלקנו מקלחות, יצרנו לעצמנו מילון סלנג ששייך רק לנו ולטיול שלנו. זר לא יבין. חלקנו למדו מהו פרגון (לחלקנו עדיין קשה עם זה), חלק למדו מהי סבלנות ואיך לחלוק. אני חושבת שבהשוואה לתחילת המסע אנחנו קצת פחות מרימים את הקול על הילדים. עם זאת הדרך עוד ארוכה. המסע כבר לא כ״כ ארוך עוד. 3/5 מאחורינו. מצפים מאוד לחלק השני. בסקרנות גדולה לגבי איך יהיה סגנון הטיול הבא שהוא שונה במהות מזה הנוכחי. (מוטורהום מול לינה במלונות, בקתות וכדומה). סקרנות גדולה לגבי ניוזילנד. באוסטרליה הבטיחו לנו כייף גדול והיה גם כייף וגם מאוד מאוד יפה. בניוזילנד מבטיחים לנו את הארץ הכי יפה בעולם. אז אין ברירה אלא לבדוק. עולים מחר על טיסה עם החברה של איחוד הנסיכויות (emeritz) היישר לאוקלנד הבירה. אז בנתיים נפרדים כדי להמשיך הלאה. אוסטרליה יקרה, נעמת לנו מאוד. נקשרנו אלייך. אין ספק שהזיכרונות ממך חרוטים בתוך כל אחד ואחת מאיתנו ויתכן גם חלק ממה שיעצב אותנו בעתיד. 

תגובה אחת בנושא “כמו חופים שים עוזב, אני עובר עכשיו ממך. אוסטרליה: פרידה

  1. עידודו נהנתי מאוד מהסיכום שלך למרות שאני מאוד שמחה שחזרתכם מתקרבת מתגעגעים אליכם מאוד תהנו הרבה ותחזרו בשלום נשיקות לכולם אוהבת סבתא.

    אהבתי

להשאיר תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת גוגל

אתה מגיב באמצעות חשבון Google שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

מתחבר ל-%s