"רשומון" (+ סוף קיינס ונסיעה דרומה)

img_574-2img_5795-1img_5793-1img_5791-1img_5792-1

8.8

לפוסט הזה קוראים בשם רשומון ע"ש סרט יפני שיותם אוהב.  הסרט מתאר סיפור רצח דרך ארבע נקודות מבט של 4 אנשים שונים שהיו עדים לו. הבמאי מראה איך אותה סיטואציה נראית שונה בעיני כל אחד מהמתבוננים השונים. (יש בו קטע פילוסופי משהו).

יום ג האחרון היה יום ההפלגה לFitzroy island 🌴. בהמלצה של בלוגרית שוויצרית מפינטרסט בחרנו בחברת raging thunder. את השיט הזמנו יומיים לפני המועד (תוך התחשבות במזג האוויר שיהיה לטובתנו). למעשה יש כמה איים בשונית המחסום הגדולה שמפליגים אליהם מקיינס ובהמלצות התרשמנו מזה יותר מהאחרים (בעיקר בהיותו פחות מתוייר ויותר ״בתולי״).  8:15 עליה לסירה (בשבילנו זה גבל במאמץ אדיר לקום כ״כ מוקדם בבוקר), 45 דק הפלגה בין איים עד שמגיעים לאי שלנו. האי ״שלנו״ בגודל של 2×2 ק״מ ונראה קסום כמו שקיווינו. קצת שנורקלים (השונית מקסימה אם כי לא עוצרת נשימה כמו שחשבתי), טרמפולינת מים מגניבה למנוחה בין הצלילות ואירוע אחד שיזכר: אורי ויעל שצללו ליד הטרמפולינה בזמן שאני נחה עליה, התחילו לשחות לכיוון החוף ופתאום חזרו בבהלה מטורפת, כאילו ראו כריש, בוכים וצורחים ומנסים לטפס על הטרמפולינה. את אורי לא ראיתי מעולם מפחד ממשהו, מה שעוד יותר סיקרן אותי להבין מה הם ראו??? הם היו אחוזי אימה ובכי ופשוט לא הבנתי מילה ממה שאמרו. רק מאוחר יותר על החוף הסבירו שתוך כדי צלילה לכיוון החוף, להקה עצומה של דגים שחתה להם פתאום מול הפנים. מאוחר יותר שכרנו קייאקים. 3 במספר (גליה יושבת בין אורי ליותם). היות וכולם הסתדרו בזוגות תוך שניה אני ויעל הוכרזנו כזוג ולקח לי עוד 10 דק להבין שהחיבור לא הכי נכון. בלשון המעטה. עידו ושירה היו צוות לעניין (כולל סלוגן שהמציאו לעצמם), חתרו בשיתוף פעולה ועבודת צוות. יותם ואורי (וגליה) עבדו יפה ( לפחות כך זה הראה מהצד)! ואילו בת הזוג שלי נתקפה בעייפות די מהר+ אי ידיעה איפה זה שמאל ואיפה ימין+ תלונות על שורף בכל מיני איברים בגוף בדיוק כשצריך לחתור. בקיצור עבדתי די לבד. את הדרך עד חוף הצבים עוד שרדתי אבל הדרך חזרה נראתה כמו נצח והים סחף אותנו פנימה. בעוד שירה ועידו מתרחקים (ושרים להנהתם), אבא ואורי עובדים יפה ומנסים לחלק לנו עצות ופקודות מרחוק, אנחנו נסחפות… יעל בוכיה, מקטרת ובעיקר לא מרוצה מזה שבת בזוג שלה לא יכולה לעבוד לבד. ואני? צוחקת. למה? ככה. בטח שהכי גם מהצד שלי עכשיו לא יעזור. באיזשהוא שלב יותם מבין שיש בעיה. הוא חותר לכיוון שלנו ללב ים ומודיע על החלפת כוחות. יעל עוברת בזהירות לקייאק שלו ואורי אליי ואני חושבת שיש אור בקצה המנהרה. אבל לא כך. אורי, מסתבר, הוא גם סוג של פרזיט. העבודת צוות שלו ושל יותם קודם מרחוק היתה בפועל ככל הנראה רק של יותם ובקייאק שלי מה לעשות, צריך לחתור, אבל אורי פתאום עייף. הוא בוכה ובלחץ היסטרי לחזור וכבר רואה איך אנחנו נשארים לנצח למות בלב ים (״אפילו הספינה שלוקחת אותנו חזרה לקיינס כבר עזבה״) הוא מקלל את המשוט (ואותי), את הים ואת היום שהוא נולד ולא מפסיק לבכות. ואני? צוחקת. אז מה עדיף? שאבכה?… מנסה לעודד אותו אבל הילד בהיסטריה ויותם מתרחק מאיתנו ועוד מעט בחוף. הסוף של הסיפור הוא שמשלחת חילוץ בניצוחו של עידו ויותם באה אלינו. אורי חזר לקיאק של יותם ואני עם עידו ותוך 10 דק של חתירה משותפת(!!) הגענו לחוף. לקח לאורי ויעל עוד קצת זמן להרגע מהטראומה. בערב הם כבר יצחקו על מה שקרה . 😱😱. אחרי ארוחת צהריים מגניבה של טורטיות על החוף הילדים שכרו סאפ ויעלי מאוד התחברה לספורט הזה (הכריזה שרוצה לעשות גם בארץ). מאוחר יותר הלכנו בשביל בתוך האי לצידו השני, לחוף עוד יותר יפה שנקרא nuddy beach שעל אף שמו, ולמורת רוחם של יותם ועידו, הוא אינו חוף נודיסטים אלא החוף היפה ביותר שראיתי בחיי. חול לבן, מים בצבע טורקיז וסלעים שחורים גדולים מפוזרים בין המים לאדמה. עוד קצת צלילות. וב16:00 הפלגה חזרה הביתה. שזופים, עייפים, מאושרים ובעיקר מלאי חוויות וסיפורים. בערב, עם הכוס שוקו/קפה והטים טם הוא יוכרז כיום הכי עוצמתי שהיה עד כה בטיול ואחד אחד סביב השולחן יתן את נק מבטו על ״סיפור הקיאקים״ שהתרחש אי שם באי.                                 **את הגרסה של יותם והילדים תקבלו בהקדם.

9-10.8

עוזבים את הוילה בקיינס ומתחילים להדרים. את פארק הקראוונים ביעד הבא (mission beach) בחרנו לפי ההמלצות על רשת big4 שנחשבת לאחת הטובות באוסטרליה,וגם היקרה מבין כולם. היות ואנחנו עוברים לאוהל לכמה ימים (3 לילות) אז לפחות שכל המסביב יהיה מפנק. בדרך טיילנו בגני פרנולה (ע״ש חוזה פרנולה הספרדי שבנה אותו לפני 90 שנה). פארק מרהיב ביופיו ובעיקר מרגיש כמו יער פיות קסום. מנהל המקום, באופן לא ברור, שמח שישראלים מגיעים לפארק ודאג לנו למחיר חברים: משלמים רק על המבוגרים (90$). משם המשכנו ל sky walk שזה למעשה מסלול הליכה של 2 ק״מ על גשר ברזל בתוך יערות הגשם, מאפשר לך לטייל בגובה של צמרות העצים ולחוות טרק שכולו נוף מלמעלה. בסוף המסלול יש מגדל ברזל של כמה קומות טיפוס ונוף הרים ויערות משגע נשקף. בדקה ה90 לפני שסגרו את הקבלה בפארק קראוונים (סוגרים ב17:30) הספקנו לעשות צק אין ולקבל את החלקה שלנו לאוהל. הפארק אכן מפנק ונקי להפליא! בריכת שחיה נעימה עם מגלשה, מגרש טניס וכדורסל, פינג פונג, גן שעשועים והמקלחות והשירותים נקיים ונעימים. תוך דקות הילדים הקימו עם יותם את האוהל ואני כבר הלכתי להשתלט על מדף במקרר המרכזי שבמטבח המשותף. אורי מצא 3 גרמנים לשחק איתם כדורסל וגליה חברים הולנדים להתגלש איתם בגן שעשועים. ארוחת סטקיים מפנקת וקפה של לפני השינה בפינת הכסאות הנעימה שסידרנו לעצמנו מחוץ לאוהל. בקניה הקודמת מצאנו מזרונים לכולם אבל רק שק שינה אחד ולכן הלילה הראשון היה קצת קשה על האדמה וקצת קר לחלקנו. את הלילה הבא כבר ישנו כולנו בשקי שינה (נסענו במיוחד לעיירה רחוקה כדי לרכוש שקי שינה נוספים) בשילוב עם השמיכות מהבית והיה נעים יותר. למחרת היה יום רגוע בפארק: קניות, כביסה, מנוחה והרבה בריכה לילדים ולנו. מחר חוזרים לטייל. אין לחץ. יש לנו הרבה זמן בטיול הזה וזה מה שכייף. אפשר לזרום. לילה טוב.

3 תגובות בנושא “"רשומון" (+ סוף קיינס ונסיעה דרומה)

  1. הכתובת המדוייקת היא הכתובת היא
    1671 innisfail japoon rd. Mena creek
    תכלס זה בפארק שנקרא מינה קריק שנמצא בערך באמצע הדרך בין קיינס למישן ביץ׳.

    אהבתי

להשאיר תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת גוגל

אתה מגיב באמצעות חשבון Google שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

מתחבר ל-%s