איזה יום עבר עליי, זה קצת יותר מידי…

20-21.8

יש ימים שפשוט צריך שיעברו. ערב קודם רשמתי שהקמנו אוהל בארלי ביץ ושלא יכול להיות מושלם מחלקת האלוהים הקטנה שלנו. עד שהלכנו לישון. הלילה היה קר מהרגיל ורוחות  חזקות שנשבו כמעט והעיפו אותנו ביחד עם האוהל. הכסאות וכל הציוד שהיה בחוץ ממש התעופפו והתפזרו סביב ורב הילדים והורים (כולל אלו שישנו באוטו) דיווחו בבוקר שקפאו מקור כל הלילה. התעוררנו לבוקר שימשי למדי וגילינו שמבלי שדיווחנו על כל מעופפים שהם, אנחנו עקוצים בכל חלקי גופנו. יותם חשב שהוא ראה פרעושים אבל לאחר בירור בקבלה של הפארק הסתבר שאלו זבובי החול (send fly) הטורדניים שישנם בכל קווינסלנד. קראתי עליהם והתכוננתי להם, כולל משחה מיוחדת שאמורה להגן עלינו מפניהם אבל אף אחד לא אמר שהם כבר ישנם. הבעיה איתם שלא שומעים אותם והם נראים כמו ברחשים מעופפים קטנטנים ולא מזיקים. רק נראים. מאוחר יותר הסתבר לי שלא רק זבובי החול תקפו אותנו אלא גם ייצורים קטנים שנקראים midgets ,נראים כמו נקודה שחורה (עשירית מגודל נמלה) אבל עוקצים…. ללילה השני באוהל התכוננו טוב יותר. הוצאנו את שלל הפליזים ששמורים ב״מזוודת ניוזילנד״ , התעטפנו והתלבשנו היטב ובשילוב עם לילה קצת פחות קר מהקודם כולנו דיווחנו על אחלה שינה (למעט הגירוד הבלתי פוסק של הגוף מהנזקים של יום האתמול). בעודי מתארגנת לארוחת בוקר הילדים הלכו ל״כרית הקפיצה״ (טרמפולינת ענק בצורת כרית שהרבה ילדים יכולים לקפוץ ביחד) הבנות באות בקריאות ממרחקים ומספרות שאורי נפל על הרגל בטרמפולינה והוא בוכה עד לב השמים. יותם בדיוק בילה במקום החשוב ואני רצתי לכיוון. מצאתי ילד כאוב, בוכה וכף רגל שהתנפחה בין רגע. בשלב שאני עוד מקווה שזה רק נקע יותם מגיע ונחוש (ובצדק) ללכת לצלם. משם הם המשיכו למדיקל סנטר המקומי ולאחר צילום יקבעו שהילד אכן שבר עצם אחת בכף הרגל. שום דבר לא זז ממקומו אבל שבר קטן ישנו. קיבעו לו את הרגל ושלחו אותנו לרכוש קביים (ועל הדרך נוזל מיוחד שמקל על הגירוד של העקיצות). אורי מבקש להתהדר בתואר ״גבר שורד״ לכל אורך הטיול (מונח שהוא ועידו לקחו מאיזו סדרת טלוויזיה שאין לי חצי מושג מה היא) ולכן הוא אמנם מבואס אבל לא בוכה או מקטר. אני גם קצת מתבאסת מהמצב (ומהשינוי בתכניות שככל הנראה זה ידרוש מאיתנו בהמשך) אבל יותם אופטימי ובוחר לקבל את זה כחלק מהחוויה. בנתיים בעצה אחת אנחנו מחליטים לא לבטל את ההפלגה לאיים הלבנים שהזמנו ליום המחרת. אופטימיות, זרימה וקבלה.


להשאיר תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת גוגל

אתה מגיב באמצעות חשבון Google שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

מתחבר ל-%s